ישנם פרויקטים שאתה בוחר, וישנם כאלה שבוחרים בך. זהו מהסוג השני. פרויקט 33 לא הוקצה לי, לא תוכנן ולא תוקצב. הוא נבע מעורקיי, משושלת הדם שלי, משיחות ארוכות עם אבי ומהשקט שעטף אותו כשהעולם חדל מלהקשיב. זהו שבט. זהו אתר אינטרנט. זו חזרה הביתה. שמו abimelech.org, והוא פעיל בגרסת בטא מוקדמת.
זה שונה מכל דבר שעשיתי בעבר. זה לא פרויקט לקוח, לא השקת מוצר, לא הצעה עסקית. זה אישי—אך גם עקרוני. איני כאן כדי לעורר שנאה או לצייר קווים מתוך כעס. בניתי זאת מתוך כבוד, למען הזיכרון והריפוי. אני ממשיך לעסוק בייעוץ ובארכיטקטורת מערכות—הפרויקט הזה לא מממן את החשבונות. אך הוא מזין משהו אחר. ואולי, עם התמיכה הנכונה, הוא יצמח למשהו שיעשה את שניהם.
הזהות שלנו: כנענית. לא קולוניאלית. לא ערבית.
הפרויקט הזה נולד מהצורך לומר משהו שלא נאמר בצורה הנכונה. במשך עשורים, הזהות הפלסטינית הושטחה לתיבה פוליטית. כאילו כולנו באנו מאותו מקום, באותו זמן, עם אותו סיפור. אך האמת עמוקה יותר מסיסמאות או קודים סטטיסטיים.
השבט שלנו—שבט אבימלך—קיים לפני המפות. אנו צאצאים של אבימלך, בנו של כנען, שם שמופיע בטקסטים עתיקים ובזיכרון המקומי. שורשינו קשורים לאדם שנשא אישה מההרים והותיר ילדים שצאצאיהם עדיין מהלכים באדמות אלו.
חווינו את הנכבה של 1948.
חווינו שתיקה כפויה ושמות שנשכחו.
אנחנו עדיין כאן.
עמנו נע בין באר שבע, עזה, ירושלים וחיפה, ובמעברים המדבריים המובילים לעבר ירדן המודרנית בעמק משה. היינו כאן לפני שנמשכו קווים. לא הגענו—נשארנו.
אנחנו לא מהגרים ערבים.
אנחנו לא תוצרים של קולוניאליזם.
אנחנו ילידים.
ובכל זאת, לא משנה כמה עמוקים שורשינו, העולם הפך את השכחה לקלה. ללא מקום לשמר את סיפורנו, הוא תמיד היה בסיכון להיכתב מחדש. הפרויקט הזה הוא הדרך שלי לסרב לכך. לבחור בזיכרון על פני שתיקה, במבנה על פני אובדן.
מה שבניתי: טכנולוגיה פוגשת שושלת
בין אבן לשמיים, אנו משקמים את הקשרים שהקולוניאליזם ניסה לנתק. זהו עניין של זיכרון, אדמה, והכוח השקט של חזרה בכוונה.
עבדתי כארכיטקט ויועץ במיקרוסופט במשך שנים. זה מימן את החשבונות, שמר אותי בבנייה. אך תמיד רציתי לבנות משהו עבורנו—עבור האנשים שלא הייתה להם מסד נתונים, לא ארכיון, לא מערכת לשמר את מי שהיינו.
אז בניתי את זה.
לאחר חודשים של עיצוב, לימוד, קידוד ונחישות שקטה, נולד abimelech.org. בית—לא רק דף בית—לשבט שנמחק מרוב המערכות אך חי בדם ובזיכרון. הנה מה שהוא כולל:
🌍 אתר רב-לשוני (אנגלית, עברית, ערבית וגרמנית), הבנוי על תשתית מודרנית.
🧬 מערכת חברות עם שלושה מסלולים:
חבר שבט – לצאצאים ישירים
חבר – למי שצועד איתנו
תומך – למי שעוזר לנו לעלות
כל אחד מהתפקידים הללו—חבר, חבר, תומך—מגיע עם מטרה, לא עם הטבות. הם מייצגים כיצד אנשים יכולים להופיע, להישאר מחוברים, או פשוט לעמוד איתנו.
💳 מנוע תרומות, להשקת קרן השקת שבט אבימלך—הדרך שלנו לשתול שורשים דיגיטליים לתמיכה בשלום וצמיחה בעולם האמיתי.
🔒 לוח מחוונים פרטי וטופס אימות שמעריך זהות, פרטיות וכבוד. ללא ניצול. ללא משחקי נתונים. רק נוכחות.
מה שהתחיל כאתר הפך לכלי. ובזמן שאני עדיין עוסק בייעוץ טכנולוגי למחייתי, העבודה הזו עוסקת בבניית תשתית לאנשים שמעולם לא הייתה להם. מה שהתחיל כעמל שלי שייך כעת לכולנו.
למה זה חשוב: זהות אינה מותרות
שחר חדש מעל אבנים עתיקות—פרויקט 33 מסמן לא רק את החזרה לשורשיי, אלא את תחילתו של משהו שדורות עתידיים יירשו בגאווה.
ממשלות מקבלות להחתים זהויות כמו רישיונות. אך החלטנו שאיננו זקוקים לאישור כדי להתקיים. אנו קיימים כי אנו זוכרים. כי אבותינו זכרו. כי אבותיהם מעולם לא שכחו.
הפרויקט הזה אינו רק ערימת טכנולוגיה. זה לא גימיק.
זו פלטפורמה לחיבור מחדש.
זהו כלי לריפוי בין-דורי.
זהו מקום לומר: איננו מחכים עוד לאישור.
איננו מבקשים להיכלל ברשימות של אחרים.
אנו בונים את הרישום שלנו.
מה הלאה: הצטרפו אלינו
בבאר אבותינו, אנו זוכרים את מה שהעולם שכח. כאן נמשכת הזהות—לא ממסמכים, אלא מאבן, אדמה וזיכרון.
העבודה לפנינו עמוקה ובין-דורית. לכן אנו מבקשים תמיכה—לא כנדבה, אלא כפעולה של התנגדות למחיקה, ומחויבות להישרדות משותפת.
כל דור לפנינו נשא את הזהות הזו בשתיקה או בשברים—שמות שנלחשו, סיפורים שסופרו בחצי פה, אדמה שנזכרה רק בחלומות. מה שאנו בונים כעת הוא תשתית דיגיטלית, והוא גם קו חיים. דרך לאסוף סוף סוף את מה שהתפזר, כדי להעניק לילדינו משהו שלם. לא רק זיכרון, אלא נוכחות. לא רק צער, אלא אדמה.
דרכים לעזור:
הצטרפו כחברי שבט אם קו המשפחה שלכם מתחבר לאבימלך, ענפי חסנת ואבו מעילק
הפכו לחברים או תומכים אם אתם נרגשים מהעניין
בצעו תרומות חד-פעמיות דרך קרן ההשקה
שתפו פעולה—במיוחד במענקים, מאמצי הכרה ותיעוד תרבותי
למה נשתמש בכספים:
מחקר גנאלוגי שבטי ותיעוד היסטוריה
אירועי איחוד מחדש להבאת משפחות מופרדות יחד
מאמצי הכרה משפטית של עמנו ושטח שבטי
רישום עתידי מבוסס בלוקצ'יין לשימור הרשומות שלנו ללא שליטה חיצונית
המטרה אינה לצמוח במהירות. היא לצמוח באמת. האתר פעיל בגרסת בטא מוקדמת. הדפים פועלים. אך מה שהכי חשוב הוא הרוח שמאחוריו. ואם הסיפור הזה מהדהד בכם, אני מקווה שתשבו איתו—לא כהצעה, אלא כהצעה אישית. זה מתחיל עם מישהו שהכרתי טוב יותר מכל אחד אחר.
הערה אישית
הפרויקט הזה מוקדש לאבי.
ליושרו, לשתיקתו, לאהבתו לארץ הזו ולעמנו.
הוא מוקדש לזקנים שלא הייתה להם מקלדת, ולצעירים שמכירים רק שורשים מפוזרים. הוא עבור אלה מאיתנו שנקראו בכל השמות, מלבד השם האמיתי שלהם.
לאורך השנים איבדתי עבודות רק משום שאמרתי את האמת על זהותי. איתגרו אותי בפגישות רק כי הזכרתי מאיפה באתי. צפיתי, הוגבלתי והודרתי. ובכל זאת, בניתי את זה. בניתי את זה בקוד ובאהבה, לא כי היה לי זמן, אלא כי נגמרו לי כל התירוצים שלא לבנות את זה. כשהדלתות נסגרו בפניי, פתחתי דרך חדשה. כשהשתיקה הפכה לקולנית, כתבתי קוד. וכשהעולם ניסה להקטין אותי, בניתי משהו שיכול לשאת את כולנו.
מילים אחרונות
שם נושא בתוכו הכול: שושלת דם, זיכרון, חוסן וגיאוגרפיה. שמי המלא כבר אינו מוסתר או מקוצר. הוא חלק מהארכיון עכשיו. חלק מהסיפור שאני מחזיר לעצמי. שמי המלא הוא:
סוסוני עבד אל-כרים באג׳יס עבד אל-כרים חוסיין חאג׳ חליל שייח׳ אחמד מקבל סאקר חסאנת - אבימלך.
השם הזה נושא שבטים, מקומות וסיפורים שכבר לא מופיעים ברוב מסדי הנתונים הממשלתיים. אבל תמצאו אותו עכשיו באתר abimelech.org, לצד אחרים שמתעוררים להכיר את מי שתמיד היו.
זהו פרויקט 33.
זוהי התחלה.
זוהי חזרה.
והוא פתוח לכל מי שמוכן לצעוד איתנו.
בואו נעשה היסטוריה—לא כדי להרשים מישהו,
אלא משום שאנחנו עצמנו ההיסטוריה הזו.
אם כל מה שהשם הזה יעשה הוא להזכיר לאדם אחד מאיפה הוא הגיע, או יאפשר לילד אחד לגדול מבלי שיצטרך למחוק את זהותו—זה היה שווה כל שורת קוד, כל לילה מאוחר, כל דלת שנסגרה מאחוריי. הפרויקט הזה הוא לא על העבר בלבד. הוא על לתבוע בחזרה את העתיד, בשלמותו
