חסאנאת אבו מועיליק, שבט בדואי ילידי מבאר שבע, ניצב כיום בפני רצח עם תרבותי ואיום הכחדה על אדמת אבותיו הקדושה.
רקע
שבט החסנות אבו מועילק, הידוע בפלטפורמת אבימלך, הוא שבט בדואי כנעני שמקורו ההיסטורי באזור שבין באר שבע לעזה. על פי המסורת השבטית והמקורות ההיסטוריים הערביים, שורשינו בארץ כנען ובפלסטין נמשכים לפחות ארבעת אלפים שנה, עד ימי המלך אבימלך מעיר גרר. זקני השבט מספרים שאבותינו כרתו ברית דו-קיום עם הנביא אברהם בבאר שבע, חידשו אותה עם הנביא משה, ואיחדו בין השבטים הכנעניים הפלסטינים לשבטים היהודיים הקדומים שהיגרו לכנען.
מושבנו ההיסטורי הוא חורבת אום ג’ראר וחורבת אבו מועילק, הממוקמות מערבית לבאר שבע ומזרחית לעזה. זהו האזור הקדום שבו נולדה זהותנו – זהות שקודמת הן ללאומיות הערבית והן ללאומיות היהודית.
המשכיות זו איננה רק עובדה היסטורית אלא גם זיכרון חי ונושם. נסמה אבו מועילק, כיום בת 96, נזכרת כיצד גורשה מחורבת אבו מועילק בשנת 1948 ושוב נעקרה מביתה בעזה בשנת 2023. עדותה מחברת בין הדורות, ומוכיחה כי אותן משפחות שעיבדו את אדמות באר שבע במשך אלפי שנים חוות היום שוב גירוש, נישול וגלות.
הכרה בזהות הילידית וזכויות הקרקע
קהילות הבדואים שבנגב התקיימו ברציפות מאז לפחות שנת 5000 לפני הספירה. הן פיתחו מערכת ניהול קרקעות ומים מסורתית, אך מדיניות התכנון הישראלית כפתה עליהן העברות כפויות לעיירות מתוכננות ושללה את גישתן לבארות הקדומות ולשטחים ההיסטוריים שלהן. אנו ממשיכים לדרוש ממדינת ישראל להכיר בזכויות המים והקרקע של הבדואים ולפעול בהתאם לאמנות זכויות האדם הבינלאומיות.
על פי דו"ח של ארגון זכויות המיעוטים (MRG), הבדואים הם העם הילידי של הנגב, ומספרם מוערך בכ־200,000 נפש, מתוכם כ־80,000–90,000 חיים בכ־35 כפרים שאינם מוכרים ונמצאים תחת איום מתמיד של הריסה. הרשויות בישראל מסרבות להכיר בכפרים אלה או במעמדם הילידי, וכתוצאה מכך מתרחשות הפקעות, הריסות בתים ושלילת שירותים בסיסיים. ממצאים אלה מעידים כי שבט החסנות אבו מועילק, כשבט בדואי מאזור באר שבע–עזה, חולק את אותן תכונות ילידיות ומתמודד עם אותה שלילת זכויות.
המשפט הבינלאומי מחזק את טענותינו. הצהרת האומות המאוחדות על זכויות העמים הילידיים (UNDRIP) קובעת את זכותם של עמים ילידיים לשמור על קשר רוחני עם אדמותיהם וליהנות מהגנה מפני עקירה כפויה. בנוסף, אמנת רומא של בית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) מגדירה גירוש כפוי ורדיפה כפשעים נגד האנושות. שלילת ההכרה בשבטים כמו שבט החסנות אבו מועילק מהווה אפוא הפרה של חובות מוסריות ומשפטיות מחייבות.
הקשר לגרר ולציר באר שבע–עזה
שבט החסנות אבו מועילק, שבט בדואי ילידי שמושרש בבאר שבע ובעזה זה למעלה מארבעת אלפים שנה, מגלם אלפי שנות חיים רועים והמשכיות תרבותית. כיום אורח חייהם הקדום עדיין נתון בסכנה עקב רצח העם הנמשך זה שבעים ושבע שנה, עקירות כפויות מאדמותיהם השבטיות, שלילת ההכרה בהם ואיום ההכחדה הקרב.
המחקרים ההיסטוריים והארכיאולוגיים ממקמים את גרר באגן נחל גרר. חפירות בתל חרור (Tel Haror) ובחורבות אום ג’ראר חשפו שרידים התואמים את העיר המקראית גרר. סקרים ביזנטיים, ויקטוריאניים ומודרניים מעידים על המשכיות הטופונימיה (גרר/ג’ראר) ועל קיום קהילות בדואיות באזור עד העת החדשה. אף כי מחקרים מערביים רבים אינם מזכירים במפורש את שבט החסנות אבו מועילק, מקורות ערביים כן מתעדים אותו, וכל העדויות מצביעות על אוכלוסייה בדואית ילידית שחייתה לאורך הציר שבין באר שבע לעזה.
מעבר לממצאים הארכיאולוגיים, מנהגי השבט, שירת הפיוטים, טקסי חלוקת המים, העליות לרגל והנדידות העונתיות מבטאים המשכיות של מסורת כנענית עתיקה. אלו אינם שרידים מן העבר אלא מערכות ידע חיות השומרות על זהות קהילתית ואיזון אקולוגי. שחיקתן בשל אלימות, עקירה ורדיפה אינה רק טרגדיה אנושית אלא גם אובדן של ידע ילידי הקשור לארץ הקודש זה אלפי שנים.
איום ההכחדה והעקירה
השילוב של פעולות צבאיות ישראליות, עקירה כפויה ומדיניות ממשלתית מפלה מציב איום קיומי על הקהילות הבדואיות הילידיות. מאז אוקטובר 2023, ביצעו כוחות ישראליים הפצצות חוזרות בעזה, החריבו בתים, בתי חולים ושדות, והטילו מצור שהביא לעקירתם של יותר מ־90% מתושבי הרצועה. במקביל, הרשות הפלסטינית בראשות מחמוד עבאס הפעילה מבצעים מזוינים בגדה המערבית שגרמו להרוגים ולעצורים רבים.
ההשמדה של פלסטינים בין השנים 2023–2025 גרמה לפגיעה אנושה ברציפות השבט. מתוך 128 הרוגים מתועדים, למעלה משליש היו ילדים ובני נוער: שבעה תינוקות (5.5%), עשרים ואחד ילדים (16.4%), וארבעה עשר נערים (10.9%) — סך הכול 32.8% קטינים. בנוסף, נהרגו 36 צעירים (28.1%) ו־42 מבוגרים בגילאי עבודה (32.8%), קבוצה ששימשה עמוד השדרה הכלכלי והחברתי של הקהילה. חמישה קשישים (3.9%) ושלושה נעדרים (2.3%) משלימים את התמונה. אובדן הילדים מנתק את העתיד, אובדן המבוגרים ממוטט את ההווה, ואובדן הזקנים מוחק את הזיכרון. זוהי דוגמה מובהקת למה שמכנה המשפט הבינלאומי: "הטלת תנאי חיים שנועדו להביא להשמדת קבוצה, כולה או חלקה." – באג’יס חסנת אבו מועילק.
ארגוני זכויות אדם מציינים כי הבדואים בנגב – ובהמשך לכך גם בעזה – ממשיכים לסבול מהריסות בתים ומעקירות כפויות. תחת מדיניות משולבת של ישראל והרשות הפלסטינית, שבטים כמו שבט החסנות אבו מועילק מאבדים בהדרגה את אדמתם, תרבותם וביטחונם הפיזי, עד כדי סכנת הכחדה תרבותית ופיזית.
דיכוי הקול הילידי על ידי הרשות הפלסטינית
פלטפורמת שבט אבימלך מדווחת כי הרשות הפלסטינית מגבילה את חופש הפעולה של הקהילות הילידיות ומונעת מהן להתארגן. דיווחים עצמאיים מאשרים כי הרשות מדכאת באלימות כל התנגדות: בדצמבר 2024 אסרה את שידורי אל-ג’זירה, ניתקה מים וחשמל ממחנות פליטים המאוכלסים באוכלוסיות ילידיות כדי להפעיל לחץ, וכוחות עבאס השתמשו בצלפים וברכבים משוריינים לעצור פעילים ועיתונאים. על פי ארגון "עיתונאים ללא גבולות", תשעה עיתונאים נעצרו או נחקרו ונאלצו להתחייב שלא להופיע שוב בערוץ. דיכוי זה מונע מהקהילות הילידיות לבטא את מצוקתן ולדרוש את זכויותיהן, ומעמיק את השוליות שהוטלה עליהן.
תופעה זו דומה לדפוס עולמי שבו מדינות פוסט-קולוניאליות משתיקות את העמים הילידיים כדי להימנע מהכרה בזכויותיהם. עבור שבט החסנות אבו מועילק, דיכוי זה מצטרף לסכנת ההשמדה שמציבה ישראל, ומשאיר את השבט לכוד בין כיבוש חיצוני לעריצות פנימית.
סיכום
שבט החסנות אבו מועילק רואה את עצמו כצאצא הישיר של היישות הכנענית הקדומה בגרר, ומדגיש את הקשר הבלתי מנותק שלו לציר באר שבע–עזה. עדויות עצמאיות מאשרות כי הקהילות הבדואיות בנגב ובדרום פלסטין הן עמים ילידיים בעלי קשרים עמוקים לאדמתם, שסבלו מהרס, עקירה והכחשה שיטתית. מאז אוקטובר 2023, ההשפעה המצטברת של פעולות ישראל והרשות הפלסטינית החריפה את הסכנה להכחדת תרבותם של שבטים כמו החסנות אבו מועילק.
אף על פי שהשבט נשען על מסורת של שלום, פיוס ושיתוף, הג’נוסייד המתמשך זה 77 שנה מאיים למחוק את נוכחותו מאדמת אבותיו. אך החסנות אבו מועילק מחדשים את שבועת השלום הקדומה שנכרתה לפני ארבעת אלפים שנה, וקוראים לקהילה הבינלאומית להכיר בהם כעם ילידי, להגן על מורשתם התרבותית ולהבטיח את הישרדותם. אובדן שבט זה משמעותו אובדן ברית חיה עם הנביאים — ברית של דו-קיום, נטועה באדמת כנען.
