הכנענים, אבות אבותיהם של תושבי הארץ הקדושה הילידיים של ימינו, היו הרבה יותר מדמויות בסיפורי התנ"ך בלבד. הם היו חקלאים, אומנים וימאים שהכניסו לחברה הקדומה הרבה מן האלמנטים שאנו מכירים כיום. למעשה, המזרח הקרוב מכונה לעיתים קרובות "ערש הציוויליזציה," והכנענים מילאו תפקיד מרכזי באותו ערש. ההיסטוריה של כנען כוללת את מערכת הכתב האלפביתית הראשונה, חוכמה נבואית מוקדמת, ואמונה רוחנית באל אחד, רעיונות שהשפיעו עמוקות על כתיבת התנ"ך והדתות הגלובליות.
למרות זאת, רוב האנשים מכירים את הכנענים רק כ"רעים" של סיפורי המקרא, כעם פגאני שלכאורה נמחק על ידי ממלכת ישראל העתיקה. סיפור חד-ממדי זה מסתיר אמת עשירה הרבה יותר. הכנענים היו חדשנים ומורים, בוני ערים וסוחרים שיצרו רשת מסחר נרחבת, ונשאי תרבות שהעניקו לעולם מתנות שהן מוערכות עד היום. אין זו הגזמה לומר שללא הכנענים, רבות מיסודות התרבות המערבית—לרבות טקסט המקרא עצמו—אולי לא היו קיימים בצורתם הנוכחית.
כדי להעריך את ההשפעה של הכנענים, הבה נתבונן בכמה מתרומותיהם המרכזיות
האלפבית ומערכת כתיבה עבור העולם כולו
הכנענים יצרו את האלפבית הראשון בסביבות השנים 1700–1500 לפני הספירה. פריצת הדרך הזו הפכה את הכתבים המסובכים, כמו ההירוגליפים המצריים והכתב היתדות המסופוטמי, למערכת פשוטה של אותיות. האלפבית שלהם היה קל ללימוד וליישום, בניגוד לשיטות הכתב הקודמות. הוא התפשט במהירות: הכנענים לימדו אותו את שכניהם, הארמים (שכתבם התפתח מאוחר יותר לכתב הערבי), וסוחרים הביאו אותו ליוונים, שעיבדו אותו לאלפבית היווני, אבי הכתב הלטיני המשמש אותנו לכתיבת השפה האנגלית כיום. במילים אחרות, בכל פעם שאנו קוראים או כותבים באותיות ה-A-B-C, אנו חייבים תודה לסופרים הכנענים הקדומים. לולא המצאתם, ייתכן שסיפורי התנ"ך לעולם לא היו נכתבים ונשמרים בצורה המוכרת לנו כיום. האירוניה כאן עמוקה: העם המתואר בתנ"ך כעם של עובדי אלילים חסרי השכלה היה למעשה פורץ דרך עולמי של אוריינות וכתיבה.
המסורות הנבואיות וקולות הצדק
ארץ כנען הייתה גם ערש המסורת הנבואית, אותם קולות לוהטים הקוראים לצדק ואמונה, שהפכו למאפיינים מרכזיים בסיפור התנ"כי. תרבות נבואית זו לא צמחה בחלל ריק; היא התפתחה מאדמתה של החברה הכנענית עצמה. בהקשר זה, ניתן לראות את קריאות הנביאים לצדק ונאמנות כחלק ממורשת כנענית רחבה יותר של חוכמה ורוחניות. אפילו הרעיון של ברית עם אל אחד טמון בשורשים הכנעניים: האמונה האברהמית המוקדמת השתמשה במילה הכנענית "אל" לציון האל, וירשה רבים מן המושגים הדתיים מן הכנענים שקדמו לה. אחת הדמויות התנ"כיות, מלכיצדק הכנעני מלך שלם (ירושלים), מתואר ככהן "לאל עליון" המברך את אברהם. עובדה זו מלמדת אותנו שהאמונה באל עליון אחד התפתחה בקרב הכנענים עוד לפני זמנו של אברהם.
זרע הדת התנ"כית
הרעיון של אלוהות יחידה ועליונה הכה שורש בתרבות הכנענית. השם "אל" התייחס לאל העליון בפנתאון הכנעני, מושג שאומץ מאוחר יותר על ידי הדת האברהמית המוקדמת בשמות כגון "אל שדי" ו"אלוהים". עם הזמן, צאצאי אברהם (שהיו תרבותית כנענים בעצמם) מיזגו את "אל" עם "אלוהים", והכריזו על אלוהים כ"אל הכל-יכול". כך, המהפכה המונותאיסטית שהובילה ליהדות, לנצרות ולאסלאם נוצרה למעשה מתוך תרבות כנען עצמה. החיפוש הרוחני של הכנענים אחר משמעות ומוסר הגיע לשיאו באמונה באל אחד שאחריו הולכים מיליארדים כיום. מדהים לחשוב שאותו עם שהמציא את האלפבית, הוא גם זה שטיפח את הרעיונות הדתיים שמהווים את יסודות המקרא עצמו.
לוח אבן גיר מן המאה ה-10 לפני הספירה, הידוע בכינויו "לוח גזר", מציג כתב כנעני קדום. ממצא זה הוא אחת הדוגמאות העתיקות ביותר לכתיבה אלפביתית, ומשקף את התרומה החדשנית של הכנענים לתחום האוריינות. האלפבית הכנעני היה פשוט בהרבה מן ההירוגליפים המצריים או כתב היתדות המסופוטמי, מה שהפך את הכתיבה לנגישה לאנשים מן השורה. שיטת הכתיבה שלהם התפשטה לתרבויות שכנות (ארמית ויוונית), ובסופו של דבר הפכה לבסיס לאותיות הלטיניות שאנו משתמשים בהן כיום.
הכנענים, אם כן, לא היו נבלים של ההיסטוריה; הם היו פורצי דרך. הם העניקו לאנושות את הכלים לתיעוד הידע (המילה הכתובה), ואת ההשראה לחיפוש אחר אמיתות גבוהות יותר (אתיקה נבואית ומונותאיזם). מתנות אלה הן חלק מן המורשת האנושית המשותפת לכולנו. עבור קהלים מערביים ונוצריים במיוחד, יש לראות את הכנענים כאבותיה של הציוויליזציה והאמונה היקרות לנו. טביעת אצבעותיהם נוכחת באלפבית שלנו, בכתבי הקודש שלנו, ובערכינו.
כיצד נגנבה זהותו של עם
אם הכנענים היו בעלי השפעה כה עמוקה, מדוע אנו שומעים עליהם כה מעט היום? למרבה הצער, זהותם נגזלה באופן שיטתי על ידי נרטיבים היסטוריים – תחילה על ידי טקסטים עתיקים, ובהמשך על ידי כוחות קולוניאליים.
לסיפורי התנ"ך היה תפקיד מרכזי בכך. בתנ"ך מוצגים הכנענים לרוב כעובדי אלילים רשעים העומדים בדרכם של בני ישראל. ספר יהושע מתאר את כיבוש כנען במונחים חריפים: ערים כגון יריחו והעי נהרסו לחלוטין ואוכלוסיותיהן "הוחרמו". התורה עצמה מצווה באופן חד-משמעי על השמדת תושבי כנען (דברים כ':16-18). כיום, סיפורים אלה יצרו דימוי עמוק ומושרש שבו "כנעני" הפך למילה נרדפת ל"אויב", עם שנועד להיכחד כדי שהעם הנבחר יוכל לשגשג. בשיעורי תנ"ך בבתי הספר לעיתים רחוקות מוזכרים הישגי הכנענים; במקום זאת, השם הפך שם נרדף לפגאניות שיש לעקור. הצגה זו היא סוג של גזל היסטורי. היא לימדה דורות שלמים לראות את הכנענים לא כבני אדם שווים בעלי תרבות עשירה, אלא כניגוד מוסרי נחות שהשמדתם היא חלק מתוכנית אלוהית.
בפועל, המציאות ההיסטורית שונה מן התיאורים התנ"כיים. הכנענים מעולם לא הושמדו לחלוטין, לא בתקופת יהושע וגם לא לאחריה. ממצאים ארכיאולוגיים ואף התנ"ך עצמו (בספר שופטים) מראים כי ערים ושבטים כנעניים המשיכו להתקיים לצד בני ישראל הקדומים, ושהשניים אף התערבבו והתחתנו אלה באלה. בשנים האחרונות אף אישרה המדע כי הכנענים שרדו עד עצם היום הזה. מחקר DNA פורץ דרך השווה שלדים כנעניים בני כ-4,000 שנה לאוכלוסיות מודרניות, וקבע כי למעלה מ-90% מן המורשת הגנטית של הפלסטינים כיום מקורם באותם כנענים קדומים. למרות סיפורי "ההרס הנרחב" במקורות, נמצאה המשכיות גנטית משמעותית בלבנט. במילים פשוטות: קו הדם הכנעני מעולם לא נכחד; הוא עדיין חי בקרב תושבי האזור. (למעשה, מחקר נוסף הראה כי השבטים הילידיים הפלסטינים והלבנונים חולקים המשכיות גנטית רבה יותר עם הכנענים מתקופת הברונזה מאשר קבוצות לבנטיניות אחרות, עובדה המערערת לחלוטין את הטענה לפיה אוכלוסיית כנען העתיקה נעלמה.)
לאור עובדות אלה, ניתן לפרש מחדש את הסיפור התנ"כי של הכיבוש. במקום לראות בו טיהור מוצדק של רשע, אפשר להבין אותו כדוגמה עתיקה של דו-קיום ושלום, ולא כתעמולה דה-הומניזציה מהסוג שאנו רואים לצערנו גם בימינו. אימפריות קולוניאליות רבות אימצו את סיפור יציאת מצרים כמודל: הרעיון של "עם נבחר" הלוקח "ארץ מובטחת" מן "הילידים הפגאנים". מהספרדים באמריקות ועד למתיישבים הבריטיים באפריקה ובלבנט, המתיישבים תיארו עצמם כ"בני ישראל החדשים" ואת העמים הילידיים ככנענים שיש לעקור ולנשל. אפילו בהיסטוריה האמריקאית, המתיישבים הפוריטנים השתמשו במוטיבים תנ"כיים אלה, והשוו את הילידים האמריקאים לכנענים כדי להצדיק את נישולם. על ידי תיוג הילידים כ"פראים" מחוץ לחסדי האל, הרשו לעצמם המתיישבים לתפוס אדמות ולמחוק זהויות, בדיוק כפי שכביכול הושמדו הכנענים בימי יהושע.
במאות ה-19 וה-20, דפוס זה המשיך להתקיים בפלשתינה תחת השלטון וההתיישבות הבריטית. התושבים הילידים (שרובם צאצאים של הכנענים) הוצגו לעיתים קרובות כאילו אין להם היסטוריה או זכויות על הארץ. דוגמה מובהקת לכך היא דבריה של ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר, בשנת 1969, שהכריזה בפשטות: "אין דבר כזה פלסטינים." עבורה, האנשים שחיו בפלשתינה במשך מאות שנים פשוט "לא היו קיימים" כעם; הם היו מטרד שנועד להימחק מההיסטוריה. הכחשה זו של זהות פלסטינית ייחודית (ובהרחבה, זהות כנענית) היתה ביטוי מובהק של חשיבה קולוניאלית. היא תיארה את הארץ הקדושה כריקה למעשה מתושביה הילידים, הממתינה לאומה חדשה שתפריח אותה. רטוריקה כזו מחקה באופן פעיל את הזהות וההיסטוריה של בניה ובנותיה המקוריים של הארץ, ועד היום היא מכשול מרכזי בדרך לשלום אמיתי.
התוצאה הסופית של כל זה, מההשמצה התנ"כית ועד ההכחשה הקולוניאלית, היא שהנרטיב הפלסטיני עצמו מושתק. תרומות העם הפלסטיני לעולם מתעלמות או נזקפות לזכותם של מתיישבים קולוניאליים. הזהות הכנענית שלהם עצמה כמעט ונמחקה, ונותרה רק כאזכור עתיק המיוחס לעיתים למדינת ישראל. "כנעני" הפך לזהות אבודה, שקועה מתחת לשכבות של היסטוריות כובשים ואג'נדות קולוניאליות.
דיכוי הזהות הילידית בזמנים מודרניים
מסר מהשייח' של חמולת אבו שמאלה בעזה, השייח' פאיז אבו שמאלה
בהגיענו אל התקופה המודרנית, צאצאי הכנענים עדיין פוסעים ברחובות ירושלים, עזה, ביירות ועמאן. הם מזדהים כפלסטינים, סורים, לבנונים, ירדנים ושמות אחרים, וברובם דוברים את השפה והתרבות הערבית בעקבות מאות שנים של ערביזציה. אך עמוק בפנים, למשפחות רבות אלו יש שורשים בשבטים הקדומים של כנען. בעשורים האחרונים, ובעיקר בקרב הפלסטינים, מתרחשת התעוררות שקטה והכרה ברורה: אנחנו הילידים המקוריים של הארץ הזו, עם מורשת עתיקה יותר מהאסלאם, הנצרות והיהדות. כפי שניסח זאת חוקר פלסטיני ידוע, רבים מתחילים לתבוע קשר ישיר לכנענים (תוך עקיפת "הנרטיב הישראלי והערבי") ומדגישים את החיבור בן 5,000 השנים לאדמה זו. אימוץ המורשת הזאת מחזק ומעצים את התחושה שאין אנו פולשים, אלא התושבים המקוריים של הארץ.
אך הטענה לזהות כנענית ילידית מתמודדת עם מכשולים רבים כיום. המצב הפוליטי בפלסטין, ובאופן רחב יותר במדינת ישראל, הופך את הדרישה לזכויות ילידים לטעונה מאוד. ממשלת ישראל ורבים מתומכיה מעדיפים להדגיש את הזיקה היהודית העתיקה לארץ (הקשר של בני ישראל הקדומים), ולעיתים קרובות מתייחסים לקשר הפלסטיני כאילו הוא חדש או בלתי תקף. בסביבה זו, כל נרטיב המתאר את הפלסטינים כעם הילידי המקורי של הארץ נתפס כאיום על מיתוס היסוד של המדינה היהודית. לכן קיים מניע חזק לדכא או לטשטש את הקשר הכנעני של הפלסטינים כיום.
דרך מרכזית שבה מתרחש טשטוש זה היא באמצעות מניפולציות של מנהיגות ופוליטיקת זהויות. לדוגמה, הרשות הפלסטינית (PA), הגוף השלטוני האוטונומי בחלקים מהגדה המערבית, הונהגה לרוב על ידי אנשים חסרי שורשים בשבטים הילידיים של פלסטין. חלק מהמנהיגים הללו נולדו או גדלו בחו"ל, ואחרים מגיעים ממשפחות שמקורן מחוץ לפלסטין. דוגמה בולטת לכך הן הקהילות ממוצא כורדי ודרוזי. הכורדים והדרוזים יושבו מחדש בפלסטין בתקופה העות'מאנית, והצטיינו בהמשך תחת הכיבוש הבריטי, הירדני והישראלי, והיום הם המיעוטים האתניים הגדולים ביותר באזור. הם הפכו לפלסטינים (או ישראלים) בזהותם לאחר מספר דורות, אך עדיין מקורם ההיסטורי מצוי מחוץ לארץ. יש הטוענים כי ישראל ניצלה מורכבות זו, ולעיתים קידמה מנהיגים ממוצאים לא-ילידיים אלה, משום שאלו נטו פחות להגדיר את הסכסוך כמאבק בין מתיישבים לילידים. קיומו של מנהיג פלסטיני או ישראלי ממוצא כורדי או דרוזי, לדוגמה, עשוי לטשטש את הנרטיב לגבי מי הוא הילידי האמיתי. זוהי אסטרטגיה צינית המערבבת בכוונה את האמת ההיסטורית.
בין אם מקבלים את הטענה הזאת או לא, אין ספק כי הזהות הילידית האותנטית התבלבלה ונפגעה באופן חמור בפלסטין המודרנית ובמדינת ישראל. עשרות שנות טלטלות, מהנכבה (העקירה ההמונית של הפלסטינים ב-1948) ועד רצח העם המתרחש כיום בעזה, ניתקו פלסטינים רבים מידיעת שורשיהם העמוקים. פלסטינים רבים יודעים כי סביהם הגיעו מכפר מסוים, אך אינם יודעים שאותו כפר יושב על אתר כנעני מתקופת הברונזה. שמות מקומות קולוניאליים, הגירה כפויה וחוסרים במערכת החינוך – כל אלו תרמו לנתק הזה. בנוסף, העולם נוטה לראות את הסכסוך הישראלי-פלסטיני במונחים של המאה ה-20 (יהודים מול ערבים, או ישראל מול פלסטין) ולא מזהה אותו כמאבק על זכויות ילידים. בשונה מהאמריקאים הילידים או הילידים האוסטרלים, הפלסטינים לא נתפסים במערב כעם ילידי, בין השאר משום שזהותם נבלעה תחת הנרטיב הפאן-ערבי שנתמך על ידי כוחות קולוניאליים במשך שנים, וכן בגלל רגישויות פוליטיות סביב מדינת ישראל.
התוצאה היא בלבול טרגי: צאצאי התושבים הראשונים של הארץ הקדושה מתויגים לעיתים קרובות כזרים או כעם "מומצא". המורשת הכנענית שלהם, שאמורה להיות מקור לגאווה ולגיטימציה, טושטשה. אך המורשת הזו לא נעלמה; דור חדש מתחיל לגלות אותה מחדש.
חיבור מחדש של שבט מפוזר באמצעות טכנולוגיה
בתוך האתגרים, מתעוררת תקווה ממקום בלתי צפוי – הטכנולוגיה. בעידן הדיגיטלי ועידן המידע, כלי התקשורת והתיעוד נגישים יותר מתמיד. כלים אלו רותמים כעת בני השבט הבדואי חסנאת אבו מועיליק ואחרים, כדי להשיב לעצמם את הזהות הכנענית והפלסטינית הילידית, שאותה מנסים הכוחות הקולוניאליים למחוק.
דמיינו מקום מפגש וירטואלי שבו מישהו מכפר בגדה המערבית מעלה סריקה של שטר קניין משפחתי בן מאות שנים, וחוקר מזהה את שם המקום כעיר כנענית קדומה. או מקום שבו פלסטיני מהפזורה בצ'ילה משתף צילום של כד חתונה מסורתי, וארכיאולוג מציין את הדמיון של הכד לכלי חרס מקברים כנעניים. חיבורים אלו, שבעבר היו כמעט בלתי אפשריים, נמצאים היום במרחק הקלקה. האינטרנט מציע הזדמנות ל"קראודסורסינג" של ההיסטוריה והמורשת, ומאפשר חיבור מחדש של חלקים מפוזרים בסיפורו של עם.
ביוני 2023 השיקה היסטוריונית פלסטינית בשם סמר דווידאר את "סיפורים פלסטיניים" (Palestinian Stories), יוזמת ארכיון דיגיטלי שמטרתה לשמר את המורשת התרבותית העשירה של המשפחות הפלסטיניות. הפלטפורמה מאפשרת לפלסטינים ברחבי העולם להעלות תמונות משפחתיות, מסמכים וסיפורים אישיים. המטרה היא לאחד משפחות שהופרדו עקב מלחמות וגלות ולשמר זיכרונות שעלולים היו להישכח. ההצלחה הראשונית של "סיפורים פלסטיניים" מדגימה את הצמא לחיבור: אנשים רוצים לדעת מי הם ומנין באו. הם רוצים שילדיהם ידעו שפלסטין אינה רק כותרת פוליטית בחדשות, אלא חייהם ושורשיהם של אנשים אמיתיים.
על בסיס המומנטום הזה, פלטפורמת שבט אבימלך (abimelech.org) יוצרת מרכז דיגיטלי עבור צאצאי שבט חסנאת אבו מועיליק, לחקור את השורשים העתיקים של הזהות הפלסטינית של היום. באמצעות הפלטפורמה, אנשים יכולים לתעד את השושלות המשפחתיות שלהם, לחשוף את המקורות הכנעניים של יישוביהם, ולגלות שמות משפחה המרמזים על עמים קדומים. האתר יציג מודל ממשל טכנולוגי-אזרחי, שידגים כיצד שבטים בדואיים וכפרים יכולים להשתלב ולהתעלות מעל ההתיישבויות והמבנים הקולוניאליים. הוא יכלול גם מאגר מידע של תפקידי ממשל שבטיים, המבוססים על מחקרי DNA ופולקלור, וידגיש את ההמשכיות מהתקופה הכנענית ועד ההווה.
חשוב לא פחות, האתר ישמש כרשת חברתית לצאצאי הילידים של פלסטין. צעיר פלסטיני במחנה פליטים יכול להתחבר לסטודנטית אמריקאית שגילתה את מוצא משפחתה מחופי עזה; שניהם עשויים להבין שמשפחותיהם חולקות את אותו דם כנעני. חיבור זה יכול לעודד תחושה משותפת של זהות וגאווה החוצה גבולות ומחסומים.
הטכנולוגיה מאפשרת גם לעקוף את שומרי הסף המסורתיים. במשך זמן רב, מידע על כנען ופלסטין הקדומה היה כלוא בכתבי עת אקדמיים או בארכיונים קולוניאליים, הרחק מהישג ידם של אנשים מן השורה. היום, באמצעות דיגיטציה וגישה פתוחה, ניתן להחזיר משאבים אלה אל הקהילה. אנו יכולים לדרוש את השבת הספרים שנגנבו מאיתנו (ראו "השוד הגדול של הספרים"), לסרוק אותם לצורך פולקלור מקומי, להעלות דוחות ארכאולוגיים וללמוד עוד על זהותנו ומורשתנו. סיפור הכנענים ופלסטין העתיקה אינו צריך להיאמר עוד מבחוץ; הוא יכול להיות מסופר על ידי האנשים עצמם, יחדיו, במרחב דיגיטלי משותף.
האפשרויות כאן מרגשות ובעלות פוטנציאל שינוי עמוק. סבתא מבית לחם יכולה להקליט את עצמה שרה שיר עממי שעובר במשפחה במשך דורות, ומסתבר לאחר מכן שהשיר מכיל מילים ממקור כנעני מבלי שהיא ידעה על כך. כשהיא מעלה את ההקלטה, היא לא רק משמרת אותה עבור נכדיה, אלא גם חולקת אותה עם העולם כחלק מתרבות כנען החיה. צוות מתנדבים יכול להשתמש בפלטפורמה למיפוי משותף של כל המקומות בפלסטין ששמותיהם נגזרים מאלים או מושגים כנעניים (ישנם רבים כאלה, שלעתים אינם זוכים לתשומת לב). צעד אחר צעד, המאמצים האלה יאפשרו להרכיב מחדש את פסיפס הזהות הכנענית ולהראות כי היא חיה וקיימת בחברה הפלסטינית המודרנית.
עבור קהלים אמריקאיים ונוצריים, חיבור טכנולוגי זה מציע חלון ייחודי. כעת אפשר לצפות בשיקום ההיסטוריה בזמן אמת. באמצעות מעורבות מקוונת בפלטפורמת שבט אבימלך, ניתן לראות כיצד פלסטינים מגלים שהשפה המדוברת שלהם עדיין כוללת שרידים של כנענית, עברית וארמית, או שהמסורות של קציר הזיתים שלהם דומות לאלו המתוארות בטקסטים העתיקים. אפשר אפילו להשתתף בעצמכם – על ידי הצטרפות כחברים, תמיכה בארכיונים הדיגיטליים הללו, הפצת הממצאים ברשתות החברתיות, או פשוט ללמוד ולחלוק את הידע הזה עם הקהילות שלכם. אותו אינטרנט המחבר קהילות בפזורה, יכול לחבר גם אנשים מלאי חמלה ברחבי העולם למען תחייתו של עם ילידי.
מדוע הכרה בבדואים כעם ילידי היא עניין חשוב: כבוד
דמיינו את ההשפעה אם הזהות הבדואית הילידית של הפלסטינים היום תוכר ותכובד באופן רחב. השפעה זו תהיה מרחיקת לכת לא רק עבור פלסטין, אלא גם לקידום השלום והצדק הן עבור האומה השבטית שלהם והן עבור הקהילה הפלסטינית כולה. הכרה פירושה החזרת הכבוד, העצמת העם, וזכייה בתמיכה בינלאומית לזכויותיהם.
בראש ובראשונה, ההכרה תחזיר כבוד וגאווה לעם שנאמר לו במשך זמן רב שאין לו היסטוריה. דמיינו ילד פלסטיני שלומד בבית הספר לא רק על כובשים ערבים עתיקים (כמקובל כיום), אלא גם על הבדואים, ואז נאמר לו: "גם אלה היו אבותיך." דבר כזה יאשר את שייכותו העמוקה לאדמה. לא עוד נרגיש כקורבנות חסרי אונים של ההיסטוריה; במקום זאת נדע שאנחנו יורשיה של ציוויליזציה מפוארת. העצמה פסיכולוגית זו יכולה לעורר את ילדינו להשיג הישגים ולהרים ראש בגאווה, ולהתמודד עם הנרטיב של נחיתות שכופה הכיבוש. במונחים מעשיים, זה עשוי לעודד יותר פלסטינים ללמוד ארכיאולוגיה, היסטוריה ושימור תרבות, וליצור דור חדש של מומחים שישמרו על זהותם ומורשתם.
שנית, הכרה בבדואים כעם ילידי בארץ הקודש מחזקת את הטיעון הפוליטי והמוסרי לזכויות הפלסטיניות. לפי החוק והנורמות הבינלאומיים, לעמים ילידיים מוקנות הגנות מיוחדות. "ההצהרה של האו"ם בדבר זכויות העמים הילידיים" (UNDRIP), למשל, מאשרת את זכותן של קהילות ילידיות להגדרה עצמית, לשימור תרבותן, ולמניעת פינויין הכפוי מאדמות אבותיהן. אם העולם יאמץ את הבדואים הפלסטינים כאומה ילידית (צאצאי הכנענים ואחרים), אז המאבק שלנו יוגדר מחדש. הוא כבר לא ייראה רק כקונפליקט לאומי, אלא כנושא של צדק ילידי דומה למאבקים של אינדיאנים בצפון אמריקה או של ילידים אבוריג'ינים באוסטרליה. מסגור זה יכול למשוך סולידריות בינלאומית רחבה יותר. ארגוני זכויות אדם, כנסיות, ותנועות אזרחיות הנאבקות לזכויות ילידים ברחבי העולם יעניקו באופן טבעי את תמיכתם. ראינו כבר ניצנים לכך: פעילים ילידים ממקומות כמו סטנדינג רוק (ארה"ב) ואמזוניה ביטאו סולידריות והזדהות במאבק נגד עקירה ומחיקת תרבויות.
עם הכרה רחבה יותר, התמיכה הבינלאומית תגדל ככל הנראה בדרכים מעשיות. מדינות עלולות להיאלץ להתנות את הסיוע שהן מעניקות לישראל בכיבוד זכויותיהם של התושבים הילידים. אונסק"ו וגופים אחרים יכולים להגביר את מאמציהם להגן על אתרי תרבות כנעניים/פלסטיניים ולמנוע ביזה או הרס בידי קנאים דתיים. חוקרים עשויים להפנות יותר תקציבי מחקר ללימודים כנעניים בשטחים הפלסטיניים, תוך שיתוף קהילות בדואיות מקומיות. אפילו כנסיות ובתי כנסת, ברגע שיבינו שלאנשים המכונים בכתבי הקודש "כנענים" יש צאצאים חיים הסובלים היום, עשויים לחוש חובה מוסרית לתמוך בהם. עבור נוצרים אמריקאים במיוחד, ההכרה בפלסטינים כחוליה החיה לפרקים המוקדמים ביותר של התנ"ך יכולה להעניק להם פנים אנושיות, ולאתגר את הנרטיבים התאולוגיים ששימשו להצדקת הדיכוי שלנו. כך יהיה קשה יותר להתעלם מקריאתו של עם, כשאתם רואים בהם אומה ילידית הנאבקת להישרדות, ולא המון חסר שם השקוע בביצה פוליטית.
בואו נבחן את השינויים האפשריים בשטח, אם זהותם הילידית של הכנענים תוכר באופן רחב
תחייה תרבותית
סביר שנחזה בתחייה מחודשת של ביטויים תרבותיים כנעניים. מלאכות מסורתיות, מוזיקה ופולקלור בעלי שורשים כנעניים יוכלו לזכות בהכרה וחגיגה במקום להיות מוחבאים או מודחקים, אפילו מפני הפלסטינים עצמם. תחייה זו עשויה להעשיר גם את הגיוון התרבותי במדינת ישראל, בדומה לתחיית העברית עבור היהודים. עבור נוצרים, תהיה זו הזדמנות לחזות כיצד העולם של הברית הישנה קם לתחייה באמצעות אותם אנשים הנושאים את אותה המורשת המשפחתית מדור לדור.
רפורמה חינוכית
ספרי ההיסטוריה ותוכניות הלימודים (ברמה המקומית והבינלאומית) יכולים להתעדכן ולכלול את הסיפור הרציף של עם כנען דרך ההיסטוריה של פלסטין. כבר לא תהיה אותה "קפיצה מסתורית" בין התקופה הכנענית להופעה הפתאומית של "הערבים" בעת העתיקה המאוחרת. תלמידים יוכלו ללמוד שכפרים פלסטיניים רבים התקיימו ברציפות מאז ימי התנ"ך, ואנשיהם אמנם שינו את דתם לאורך הדורות, אך מעולם לא נעקרו ממקומם. ידע זה יעודד אמפתיה: תלמידים מערביים, למשל, עשויים להתחיל לראות את הפלסטינים לא כזרים בארצות התנ"ך, אלא כקרובי משפחה רחוקים של הדמויות התנ"כיות, נוכחות ילידית שנשמרה במשך אלפי שנים. הדבר משנה את התפיסות לגבי "מי הוא ילידי?" באופן עוצמתי.
דיאלוג פוליטי ופיוס
הכרה בשורשים המשותפים של הפלסטינים והיהודים הקדומים עשויה לפתוח נתיבים חדשים לפיוס. הכרה זו לא בהכרח תעצור את הג'נוסייד המתמשך נגד הפלסטינים באופן מיידי, אך יכולה להסיר את החסמים הפסיכולוגיים בדרך לפתרון. היא מזכירה לשני הצדדים (ולתומכיהם) שאין מדובר במאבק בין משפחות זרות זו לזו, אלא בין משפחות קרובות שבמאמץ משותף יכולות למצוא חמלה וסליחה. ייתכן ומשא ומתן עתידי לשלום יכלול השבה תרבותית: ישראל עשויה להכיר רשמית בנוכחות הפלסטינית הרציפה מאז ימי הכנענים, ופלסטין תוכל להכיר במורשת הישראלית הקדומה כחלק מהסיפור של מדינת ישראל. הכרה הדדית כזו בכל ההיסטוריה עשויה לשבור את הנרטיבים של משחק סכום-אפס המניעים את הסכסוך.
מינוף בינלאומי
פלסטין תוכל להשתמש במעמדה כעם ילידי בפורומים בינלאומיים. במקום להתחנן לזכויות פוליטיות דרך הרשות הפלסטינית ולהיענות בסירוב, יוכלו הפלסטינים לומר לעולם: "אנחנו בין העמים הילידים העתיקים ביותר בעולם. אנו מבקשים מהעולם לעזור להגן על המורשת שלנו מפני מחיקה." קריאה זו תהדהד בעוצמה אצל קהלים בינלאומיים בעלי מודעות לזכויות ילידים, ותעקוף את המיעוטים הנתמכים על ידי ישראל בתוך הרשות הפלסטינית. קשה לעודד הרס של חברה ילידית אחרי שהעולם מכיר בה ככזו, ובכך יתקשה גם עבור הרשות הפלסטינית להמשיך ולדחות את זכויות הילידים לטובת אינטרסים אחרים. ממשלות זרות עשויות להתמודד עם לחץ ציבורי מבית (מצד אזרחיהן או קבוצות ילידיות בתוך גבולותיהן) לא להיות שותפות להשמדת אחת הציוויליזציות העתיקות בעולם, אם לא העתיקה ביותר. לחץ כזה יכול להפוך להצבעות חיוביות באו"ם, לחרם על חברות הפוגעות בקהילות הפלסטיניות, ולעמדות דיפלומטיות מאוזנות יותר.
לסיכום
הכרה יכולה להצית מעגל חיובי: השבת הגאווה הפנימית דרך הכרה בזהות הבדואית-כנענית הילידית, תוך צבירת כבוד ותמיכה חיצונית. היא מעניקה לפלסטינים סיפור רב עוצמה משלהם – סיפור שאינו נסמך על טרגדיה של מישהו אחר (כגון השואה), אלא עומד בזכות עצמו מתוך עתיקות ועמידות. היא מעניקה לתומכים ברחבי העולם מסגרת מוסרית ברורה: עם ילידי שנאבק על זכותו להתקיים ולשגשג במולדתו. שוב, במיוחד עבור אמריקאים ונוצרים, התמיכה בפלסטין מוצגת לא כהתנגדות ל"ישראל", אלא כתמיכה בעם ילידי מדוכא, עמדה המתיישבת הן עם הערכים האמריקאיים של צדק והן עם העקרונות הנוצריים של חמלה.
קריאה לעמוד לצד העם הראשון של הארץ הקדושה
מסר מאת שייח' מחמוד אל-חסנאת, ראש שבט חסנאת אבו-מועיליק מבאר שבע: קריאה אל העולם הערבי והאומה האסלאמית.
סיפורם של הכנענים הוא במובנים רבים סיפורם של כל העמים הילידיים. זהו סיפור של מורשת גאה שכמעט נמחקה בידי כיבושים ושִכחה היסטורית, סיפורם של אנשים שנכפו לשכוח מי הם באמת. אך זהו גם סיפור של הישרדות. לאורך 4,000 שנה, ובמהלך אינספור פלישות — מצרים, ישראלים, בבלים, פרסים, יוונים, רומאים, ערבים, עות'מאנים, בריטים — דם הכנענים לא אבד. הם עדיין כאן: הסבתא בכפר בגדה המערבית המספרת סיפורי עם לנכדיה, החקלאי בלבנון הגוזם עצי זית על הגבעות המדורגות, הרועה הבדואי בבקעת הירדן ההולך במסלולים שעברו אבותיו. בכל אחד מהם חי הכנעני.
כעת, סוף סוף, יורשי כנען שבים ומגלים מחדש את קולם ואת זהותם. לאמריקאים ולנוצרים במיוחד, תחייה זו צריכה להיות מרגשת ורלוונטית במיוחד. הרי אמונתם והאלפבית שלהם עצמם הם מתנות מאותם אבות קדמונים ממש, מאותם אנשים שקיבלו את פני אברהם אבינו בזרועות פתוחות ובשלום. לתמוך בצאצאים הכנענים הילידים פירושו לכבד את השורשים של ציוויליזציה עתיקה. פירושו לומר שאנו מעריכים את האמת על פני מיתוסים נוחים, ואת הצדק של אבימלך על פני נרטיבים חד-צדדיים.
שקלו מה משמעות הדבר לאהוב את התנ"ך ובו בזמן להתעלם מצאצאי האנשים המאכלסים את דפיו. במשך זמן רב מדי, רבים במערב קראו בכנסיות על כנענים ויבוסים, ואז העלימו עין כאשר כפרי צאצאיהם נעקרו, וזהותם נמחקה. אנו יכולים לשנות זאת. אנו יכולים לבחור להכיר בכך ש"ארץ זבת חלב ודבש" היתה ארצו של עם ילידי, אשר עדיין הולך עליה היום. בכך אנו מאשרים עיקרון פשוט אך עוצמתי: לאמת התנ"כית ולצדק ההיסטורי יש משמעות.
קיים כאן גם ממד רגשי עמוק. דמיינו את הריפוי הקולקטיבי שיתרחש אם העולם יכיר באמת הזו. דמיינו אישה פלסטינית צעירה מעזה, שגדלה וצפתה כיצד עמה מתואר כטרוריסטים או כזרים, נכנסת אל פלטפורמת שבט אבימלך ומגלה אלפי בעלי ברית ברחבי העולם החוגגים את מורשתה. דמיינו כיצד היא מרגישה — אולי בפעם הראשונה — נראית, לא רק כקורבן של מלחמה, אלא כצאצאית של אחת התרבויות העתיקות ביותר בהיסטוריה, מוקפת ידידים בכל רחבי תבל המעריכים עובדה זו. התחושה הזו היא מה שהתמיכה שלכם יכולה ליצור. זוהי השבת כבוד שנגזל, מאז שהגיעו הכובשים הראשונים עם התנ"ך בידיהם והכריזו על אבותיה "ארורים".
תמיכה ביוזמה הילידית של פלטפורמת שבט אבימלך אינה מכחישה את זיקתו של איש אחר לארץ, אלא מרחיבה את הבנתנו כך שתכלול את כל האמיתות של עמי הארץ הקדושה. משמעותה היא להבטיח שכאשר אנו מדברים על "פלסטין," נזכור את קדושת הזיכרון והזהות האנושית, לא רק את האבנים והאתרים הקדושים. בתרומתכם ליוזמת מודעות והכרה זו, אתם הופכים חלק ממאמץ צודק לתקן את הרשומות ההיסטוריות. אתם מסייעים להשיב נרטיב גנוב אל בעליו החוקיים.
דרכים מעשיות לעמוד לצד הבדואים הילידים של פלסטין כיום
חינוך עצמי ואחרים
הקדישו זמן ללמוד על ההיסטוריה הבדואית וכיצד היא קשורה לזהות של פלסטין. שתפו תובנות אלו בקבוצות הכנסייה שלכם, בכיתות הלימוד ובמעגלים החברתיים. כאשר מדברים על המלחמה והג'נוסייד המתרחש כיום, הזכירו לאנשים שלא מדובר רק בפוליטיקה מודרנית, אלא בעם עתיק שעדיין נמצא כאן. מאמר זה והמקורות המצוינים בו מהווים נקודת התחלה מצוינת – הפיצו אותם הלאה.
תמיכה בפלטפורמת הטכנולוגיה האזרחית, בארכיונים וברשת החברתית של השבט
הצטרפו לפלטפורמה המקוונת של שבט אבימלך כמנויים חודשיים וכשותפים פעילים. השתלבו בקהילה שלנו. תרמו תרומה חד-פעמית אם אתם יכולים, בין אם כלכלית או באמצעות כישוריכם (כגון תרגום, עיצוב אתרים, מחקר גנאלוגי וכדומה), או פשוט על ידי הפצת הסיפורים ברשתות החברתיות. פרויקטים כמו "סיפורים פלסטיניים" כבר הדגימו את ההשפעה הגדולה של תרומות קטנות והשתתפות בשימור המורשת.
קידום עקבי של זכויות ילידיות
אם אתם מאמינים בזכויות הילידים האמריקאים על אדמתם ותרבותם, הרחיבו את האמונה הזו לילידים הבדואים של פלסטין. דברו כאשר אתם שומעים נרטיבים המנסים למחוק או לערער את ההיסטוריה הבדואית בפלסטין ובמדינת ישראל – תקנו אותם בנימוס ובאופן מבוסס-עובדות. קראו לנציגים הפוליטיים שלכם להכיר בילידות הפלסטינית במסגרת מדיניות החוץ שלהם. תמכו בהחלטות ובארגונים המציגים את פלסטין במונחים של זכויות אדם וזכויות ילידים, לא רק במונחים של פוליטיקה ודת.
חיבור לערכים האמוניים שלכם
אם אתם נוצרים, חשבו על תורתו של ישוע לגבי המדוכאים. ישוע הפגין חסד כלפי אישה כנענית, ושיבח אותה על אמונתה הגדולה (הבשורה על פי מתי, ט"ו:כ"א-כ"ח). במעשה זה הוא הכיר באנושיותה, למרות הדעות הקדומות של תקופתו. מה תהיה משמעות הדבר כיום, להראות חסד וסולידריות כלפי הנשים והגברים הבדואים המבקשים צדק? כנסיות אמריקאיות רבות כבר החלו לקיים שיחות כנות לגבי הסבל הפלסטיני. תוכלו לעודד את הקהילה שלכם לעשות זאת גם, מתוך אהבה ואמת.
בנקיטת צעדים אלו, תהפכו לשותפים בסיפור צדק המתפתח לנגד עינינו. אתם תסייעו להבטיח שהתרומות של הכנענים יוכרו סוף סוף, לא רק בספרי ההיסטוריה אלא גם במציאות החיים של צאצאיהם. תעזרו לדור חדש של נוער בדואי ילידי לחוש גאווה בזהותם, ותעבירו מסר ברור לעולם: לא נסכים לג'נוסייד של זהות עם שלם, בין אם הוא התרחש לפני שלושת אלפים שנה, או מתרחש היום.
אנו עומדים בצומת דרכים של היסטוריה ומצפון
דרך אחת ממשיכה את הדפוס הישן: להתעלם מן הילידים, להעדיף את הארגונים הציוניים רבי העוצמה, ולהניח לחולות הזמן לקבור את האמת. הדרך האחרת, זו שאני קורא לכם לבחור בה, מאירה באור את מי שנותרו זמן רב בצללים. דרך זו אומרת: לא עוד לג'נוסייד של העם הראשון בארץ הקודש. היא מגשרת על פני הדורות וקוראת בשמותיהם של ילדי פלסטין בכבוד. היא מבקשת צדק לא באמצעות נקמה, אלא דרך הכרה ושיקום.
הכנענים לא אבדו בהיסטוריה. אנחנו כאן, קוראים להבנתכם ולתמיכתכם. הבה נענה לקריאה זו. על ידי אימוץ הזהות הבדואית-הילידית של העם הפלסטיני, אנו עושים את מה שצודק וראוי. אנו מכירים בחוב של תרבות ואנושיות. אנו פועלים ברוח הצדק שדורשים הערכים הנוצריים, המוסלמיים והיהודיים. ואולי בכך אנו גם צועדים צעד משמעותי לעבר ריפויו של אחד הקונפליקטים המתמשכים ביותר בעולם, לא באמצעות עוד מאבקים, אלא סוף סוף על ידי אמירת כל האמת על הארץ הזאת ועל אנשיה, ובחירה פשוטה להושיט אכפתיות.
מקורות
אוניברסיטת קיימברידג' – מחקר גנטי על מוצא כנעני (2017): אישר כי לכנענים מתקופת הברונזה תרומה של למעלה מ-90% מן המורשת הגנטית של הלבנונים כיום, מה שמעיד על נוכחות מתמשכת של צאצאי הכנענים בלבנט.
ABC News Science – ממצאי DNA עתיק: "הכנענים העתיקים, שלפי התנ"ך נצטוו להשמדה, לא נכחדו, אלא המשיכו לחיות..." נקודה מרכזית: למרות התיאורים התנ"כיים, הכנענים שרדו וצאצאיהם חיים באוכלוסיות המודרניות.
World History Encyclopedia – האלפבית הפיניקי: מתאר כיצד מערכת הכתב הכנענית-פיניקית הייתה פשוטה יותר והתפשטה באופן נרחב, אומצה על ידי הארמית (ממנה התפתח הכתב הערבי) ועל ידי היוונים (ממנה התפתח האלפבית הלטיני שבו אנו משתמשים כיום).
Big Think – מקור הפולחן של יהוה: מסביר שלמונותאיזם הישראלי שורשים בדת הכנענית – יהוה היה במקור אחד מאלי כנען תחת "אל", ומאוחר יותר אוחד עם אל כ"אלוהים הכול-יכול".
ויקיפדיה – מקורות הפלסטינים: מציין מחקרים גנטיים שמראים כי הפלסטינים (ואוכלוסיות לבנטיניות אחרות) שואבים את רוב מוצאם מתושבי כנען בתקופת הברונזה. כמו כן מצוטטים מנהיגים ציונים מוקדמים (אחד העם, דוד בן-גוריון) שהכירו בכך שהאיכרים הפלסטינים הם כנראה צאצאי העברים/הכנענים הקדומים, וקראו להם "אחים בדם" – השקפה שהושתקה מאוחר יותר מטעמים אידיאולוגיים.
אל ג'זירה – הציטוט של גולדה מאיר מ-1969: "לא היה דבר כזה פלסטינים... הם לא היו קיימים," דוגמה מובהקת להכחדת הזהות הילידית וההשבטית בעזה ובגדה המערבית.
Kurdish Peace Institute – ההיסטוריה של הכורדים בפלסטין: מסביר כיצד השושלת האיובית האסלאמית והאימפריה העות'מאנית שהוקמו באנטוליה יישבו שבטים כורדים בפלסטין. הכורדים הפכו למיעוט הגדול ביותר באזורים מסוימים בפלסטין, כמו חברון. הקשר עכשווי: חמולות ומנהיגים פלסטינים בעלי מוצא זה משתפים פעולה כיום עם ממשלות וסוכנויות מודיעין זרות במטרה לאתגר את התביעה הפלסטינית הילידית לאדמה.
אל-מג'לה – ארכיון דיגיטלי "סיפורים פלסטיניים": יוזמה משנת 2023 המשתמשת בפלטפורמה מקוונת כדי לאחד משפחות פלסטיניות בתפוצות ולשמור על מורשתן התרבותית, וממחישה את כוח הטכנולוגיה בשמירה על זהות.
QUNO (Quaker UN Office) – זכויות ילידיות ופלסטין: מדגיש סולידריות בין פלסטינים לעמים ילידים גלובליים, תוך ציון כי למרות הכרזות האו"ם (UNDRIP) המאשרות את זכויותיהם, הבדואים חווים הפרות מתמשכות (דחיקה לשוליים, פינוי כפוי מאדמות אבות). מדגיש את הצורך בצעדים קונקרטיים כדי שגם עמים ילידים וגם פלסטינים יוכלו לממש את זכויותיהם.
כל אחד מהמקורות הללו מחזק חלק מהתמונה הכוללת: שעמי כנען תרמו תרומה אדירה לתרבות האנושית, שהם שרדו וממשיכים להתקיים בתוך הפלסטינים של היום, שהזהות שלהם הושתקה והודחקה על ידי נרטיבים של כוח ושליטה, ושכעת הגיע הזמן לתקן את ההיסטוריה ולהשמיע את האמת.
בתמיכתנו בהכרה בזהות הכנענית הילידית, אנו משלבים את האמת ההיסטורית עם השאיפה לצדק. זהו תיקון מתבקש שהתעכב זמן רב – ואנו אלה שיש לנו היום את הזכות והאחריות לעזור לכותבו. הבה נוודא כי הפרקים הבאים עבור צאצאי פלסטין יהיו מלאים בכבוד, בהעצמה ובתקווה, כאשר העולם כולו משמש עד ואומר להם:
אנחנו רואים אתכם. אנו זוכרים מי אתם. ואנו עומדים לצדכם.
