ספרדים אוחזים בדגל פלסטין ובכרזות נגד פשעי מלחמה, מתאספים להפגין כדי להראות תמיכה בעמנו ולגנות את ההתקפות הישראליות בעזה ב-29 באוקטובר 2023, במדריד, ספרד - צילום: אנה בלטרן - סוכנות הידיעות אנאדולו (AA)
תזכיר לחברי שבט אבימלך
נושא: הנימוק ההומניטרי והפוליטי לממשל אוטונומי של שבט אבימלך
מוצא לציבור: 30 באוקטובר 2025 על-ידי פלטפורמת שבט אבימלך
חברות וחברי השבט, ידידות וידידים, ותומכות ותומכים יקרים –
הישרדות שבטנו לאורך אלפי שנות כיבוש וקולוניזציה, שהגיעו לשיאן בקטסטרופה הנוכחית, מבהירה דבר אחד: עלינו לעמוד על זכותנו לממשל עצמי אוטונומי על גורלנו. לא הכובש הישראלי, לא רשות פלסטינית מְתוּכָּללת, ולא שום כוח זר, אינם בני-סמך לביטחון עמנו ולעתידו. אנו, יורשי העם העתיק ביותר בארץ הקודש ועדים לכל קטסטרופה שפגעה בארץ אבותינו הקדושה, חייבים ליטול את גורלנו בידינו. פרק זה מציג את התכלית ההומניטרית והפוליטית להקמת ממשל אוטונומי לשבטנו, המעוגנת בזכויותינו ההיסטוריות כעם הילידי של דרום פלסטין ומחוזקת בעקרונות בינלאומיים של ממשל עצמי.
זכויות השבט ההיסטוריות ומעמדו הילידי
תביעתנו לאוטונומיה איננה המצאה מודרנית; היא נשענת על 4,000 שנות ממשל עצמי מתועד, בְּאדמת ארץ אבותינו ממש, ועל נוכחות רצופה של עמנו במסדרון באר-שבע–עזה מאז ומתמיד, ממש כך!
הרבה לפני מדינות מודרניות ומנדטים, אבותינו הכנענים שגשגו בגבעות ובמישורים של מה שהיום נקרא פלסטין. אנו נושאים דם זה. ואמנם, מחקר עכשווי מאשש את אשר מסורותינו שבעל-פה אמרו תמיד: הפלסטינים בני-זמננו (ושבטנו בתוכם) הם ברובם מצאצאי הכנענים הקדומים שישבו בארץ הקודש לפני יותר מ-4,000 שנה. ניתוחי DNA שפורסמו בשנת 2020 מראים כי בני העם הפלסטיני בארץ הקודש חולקים שמונים אחוזים ממוצאם עם הכנענים, שרשרת יוחסין בלתי-מופסקת. במילים אחרות, אנו בני הארץ המקוריים, לצד קהילות אחרות שהגיעו לימים. תיעודי שבטנו עוקבים אחר השושלת אל בנו של כנען, אבימלך מגרר, מלך פלסטין, כאב קדום, הממקם אותנו איתן בקרב השבטים הילידיים. לאורך תקופות רצופות, כמו ימי הרומאים, הנוצרים והמוסלמים, אבותינו עמדו, לעיתים הסתגלו אך מעולם לא זנחו נוכחות וממשל עצמי. הילידיות העמוקה הזאת מעניקה לנו זכויות שאינן ניתנות לכיבוי: הזכות להישאר בארצנו, לחיות לפי מנהגינו, ולמשול בעצמנו.
המשפט הבינלאומי מכיר יותר ויותר בזכויות אלה של עמים ילידיים. הצהרת האו״ם על זכויות העמים הילידיים (UNDRIP) קובעת כי לעמים ילידיים הזכות להגדרה עצמית, ובזכות אותה זכות הם “קובעים בחופשיות את מעמדם הפוליטי ושואפים בחופשיות להתפתחותם הכלכלית, החברתית והתרבותית.” באופן קונקרטי יותר, סעיף 4 של ה-UNDRIP קובע כי בקיום ההגדרה העצמית “יש לעמים הילידיים זכות לאוטונומיה או לממשל עצמי בעניינים הנוגעים לענייניהם הפנימיים והמקומיים.” זה בדיוק מה שאנו מבקשים, אוטונומיה במולדתנו ההיסטורית כדי להגן על קהילתנו ותרבותנו. שבטנו עומד בקריטריונים של עם ילידי: אנו מצאצאי אלה שקודמים למדינות הנוכחיות; יש לנו מסורות תרבותיות מובחנות; ונעקרנו והודרנו בעוול בידי תהליכים קולוניאליים (הכיבוש הבריטי והציוני). נעמוד על מעמדנו כך בזירות הבינלאומיות. דרישתנו לממשל אוטונומי היא מימוש זכות מולדת שהקהילה הבינלאומית מכירה בה, והיא מחויבת מוסרית נוכח כישלון שכנינו ואחרים להגן על עצם קיומנו הבסיסי.
החובה ההומניטרית של לעולם לא עוד
רצח העם בעזה והאתנוציד הרחב נגד עמנו מראים בברור שתלות בשליטים חיצוניים או בממשלות רחוקות להגנתנו היא טעות קטלנית. הכרח הומניטרי מחייבנו כעת לחתור לאוטונומיה. בעזה בלבד נרצחו בתוך חודשים ספורים יותר מ-70,000 מאחינו, ועוד 10,000 נעדרים תחת הריסות; בגדה המערבית אנו סובלים הרג יומי, הריסות בתים וגזילת אדמות. תגובת הקהילה הבינלאומית הייתה מילים בלבד. הרשות הפלסטינית, שאמורה הייתה להיות מבנה-אב לממשל, הפכה לקבלנית-משנה של הכיבוש. מדינות ערב הוכיחו עצמן כבלתי-מהימנות, ומעצמות כארה״ב מסייעות בפועל למענינו. לכן, כדי למנוע רצח עם נוסף, עלינו להקים צורת ממשל עצמי המעמידה את הישרדות קהילתנו בראש ומחויבת לנו בלבד. הדבר יכול ליטול צורה של הנהגה אזורית אוטונומית באזורים שבהם ריכוז שבטנו, או ממשל גולה של מועצת שבט השואף לטריטוריה בעתיד, שיוגדר בדיוני האסטרטגיה שלנו. העיקר הוא שממשלנו ייתן עדיפות לצרכים הומניטריים, לזכויות אדם ולשימור תרבותי, מחוץ למשחקי השח-מט הפוליטיים האירופיים והאמריקאיים שהפכו את חיינו לכלי משחק.
מה מציע הממשל האוטונומי במונחים הומניטריים? ראשית, שליטה מקומית בביטחון: במקום להישען על חיילי ישראל (הכובשים, או המַטְבְּחִים אותנו) או על מיליציות הרשות (המדכאות, מדכאות ומטילות אימה על משפחותינו), נארגן כוחות הגנה קהילתיים ויחידות הגנה אזרחית משלנו. אין זה מיליטנטיות; זהו ביטחון קהילתי. משמרנו לא יפנה נשק לעבר ילדה בת 12 המפגינה למען חירות, כפי שעשו מחמוד עבאס ומשפחתו. שנית, שליטה בסיוע הומניטרי ובמשאבים: בעזה ראינו כיצד הפך הסיוע לכלי מצור, ישראל, בסיוע אירופה וארה״ב, חוסמות אספקה, בעוד סוכנויות זרות ושכירי-חרב מתחלפים בצליפה בילדינו, ומצרים חוסמת את מעבר רפיח. תחת אוטונומיה נוכל לקבל ולחלק ישירות סיוע משותפים בינלאומיים, ולהבטיח שהוא מגיע אל עמנו ואיננו משמש מנוף לחץ בידי מדינות הרואות בנו אויב. נוכל לבנות תשתיות (מים, חשמל, בתי חולים) בהתאם לצורכי אוכלוסייתנו, ולא להמתין לכובש המפציץ מה שנבנה. שלישית, שיבת פליטים ושיקומם: גוף אוטונומי יוכל לפתוח שעריו לבני שבטנו (ולמעשה לכל פליט פלסטיני) לחזור ולבנות מחדש, בלי החסמים המדיניים שכופים ישראל או מדינות מארחות. נוכל לייעד אדמות להתיישבות מחדש, להניע פרויקטי דיור ולהשיב מקורות פרנסה. לבסוף, חירות תרבותית וחינוכית: ממשל עצמי מאפשר לנו להפעיל מערכת חינוך משלנו המלמדת את אמת היסטורייתנו (לרבות המורשת הכנענית שמספרי הקולוניאליזם מנסים למחוק), לקיים את מסורותינו ולשקם את אתרינו ההיסטוריים. תחייה תרבותית זו חיונית לריפוי מטראומת רצח העם והעקירה. זהותה של שבט אבימלך, הגוברת בין כנען הקדומה לפלסטין המודרנית, יכולה לפרוח תחת אוטונומיה, ולהשריש כבוד ואחדות בקרב צעירינו.
בקיצור, במבט הומניטרי, האוטונומיה היא הנוגדן לעשורים של סבל ודיכוי שמחוץ לנו. היא מממשת את קריאת “לעולם לא עוד” באמצעות מערכת שבה אנו קובעים כיצד לשמור על ביטחון ילדינו, כיצד להגן על עקורינו וכיצד לזכור את שהידינו. לא עוד נתחנן לפני גנרלים זרים להתיר דלק לבתי חולים, אנו נבטיח נתיבי אספקה ריבוניים לבתי חולים שלנו. לא עוד נעמוד מנגד שעה שהפולשים-הכובשים פושטים על בתינו בחצות, מטילים אימה וחוטפים את נשותינו וילדינו, הביטחון הקהילתי שלנו יגן על הפגיעים. האחריות לרווחת עמנו תהיה בידינו, ואנו נישא באחריות לשיפוטנו אנו לגבי מהו הצודק והנחוץ.
אוטונומיה של השבט כצדק וכיציבות
ממשל אוטונומי לשבט אבימלך משרת גם תכלית פוליטית רחבה יותר: זהו צעד לעבר צדק משקם בארץ הקודש ופתרון מייצב לנוכח סטטוס־קוו כושל. פתרון שתי המדינות נרצח על־ידי עובדות בשטח; מציאות המדינה האחת של היום היא מציאות של אפרטהייד ורצח־עם זוחל. הצעתנו מכניסה רכיב חדש, צורת הגדרה עצמית היכולה לפרוץ את המבוי הסתום. היסטורית, עמים ילידיים ומדוכאים מצאו לא אחת מענה במסגרת סידורי אוטונומיה כאשר ריבונות מלאה נחסמה. כך, למשל, אנשי טימור־לסטה (טימור המזרחית) הקימו אוטונומיה מעברית בדרך לעצמאות. עבורנו, האוטונומיה יכולה להיות מסלול ביניים או מסלול מקביל המשיב את זכויותינו, מבלי לפגוע באפשרות של אומה בעתיד (אם וכאשר קואליציה אירופית־אמריקאית רחבה תכיר בנו סוף־סוף ותתחיל לכבד את עמנו).
קריטי להבהיר: אוטונומיה לשבט שלנו איננה היפרדות או הסתגרות; זוהי הטענה לריבונות מקומית כחלק מן הפסיפס הלאומי הפלסטיני. אנו נותרים פלסטינים, ובד בבד משיבים ומחזקים את זהותנו השבטית הייחודית וזכויותינו כצאצאי כנען. הדואליות הזאת היא עוצמה: היא מנכיחה את התמיכה הבינלאומית בזכויות עמים ילידיים, מבלי לנטוש את המאבק הפלסטיני. במונחים מעשיים, “אזור אוטונומי של שבט אבימלך” בחלקים מן הנגב (אל־נקאב) או הרי חברון (שממנו יצאו רבים מבני עמנו), או קהילה אוטונומית עצמית־ממשל בגלות שתזכה להכרה, יוכלו להפעיל סמכויות שלטוניות בנאמנות עבור עמנו. נתאם עם כל הנהגה לאומית לגיטימית שתקום מחדש בפלסטין, אך לא נמתין לפעולתם במקום שבו כשלו. למעשה, האוטונומיה שלנו עשויה לדרבן תחייה פלסטינית רחבה יותר, דגם של שלטון עצמי דמוקרטי, שקוף ועמיד המנוגד לעריצותה של ישראל ולמיליציות של הרשות.
מנקודת מבטם של צופים בינלאומיים, תמיכה באוטונומיה שלנו יכולה להיחשב דרך לכפר על כישלון העולם להגן עלינו. הדבר עולה בקנה אחד עם ערכים אוניברסליים: הגנת עם ילידי מפני רצח־עם בחסות זרה ושימור הגיוון התרבותי במולדת אבותינו. פוליטית, זה יכול להפחית מתחים בכך שיקנה לשבטנו תחושת עשיית צדק, כאשר בני אדם משָׁלים בעצמם, תלונות פוחתות מפני שהכבוד והכָּבוֹד האנושי מושבים. יציבות נולדת מכך שלאנשים יש מניה בשלטונם. במקום להיות פליטים תמידיים או נתינים תחת כיבוש, אנו הופכים לבעלי־עניין בגוף אוטונומי, דבר המטפח השקעה בשלום. יתר על כן, לשבטנו ניסיון של מאות שנים של דו־קיום הרמוני (עם יהודים, נוצרים ומוסלמים), שממנו נוכל לשאוב כדי לנהל ענייני מקומיים בהגינות ובשלום.
נרתום גם את התפוצה הרחבה שלנו למסגרת האוטונומית הזאת. בני שבט בגולה, במחנות פליטים ובגלות כפויה, שרבים מהם מקצוענים, אקדמאים ויזמים, יכולים לתרום לבניית כושר האזור האוטונומי. באמצעות תוכנית עולמית של “החזרת מוחות”, נזמין רופאות ורופאים, מהנדסות ומהנדסים, מורות ומורים מתפוצתנו לשהות באזור האוטונומי, להכשיר מקומיים ולשפר שירותים. המובִּילִיזַצְיָה המשפחתית הזאת מחזקת גם את האזור וגם את הלכידות שלנו כעם. היא גם מבַינְלְאוֹמִית את האוטונומיה, מיזם שנתמך בידי קהילות בכמה יבשות, ומשום כך קשה יותר לכל מדכא לרמוס אותו.
בביסוס זכותנו לממשל עצמי אוטונומי, אנו עומדים על קרקע משפטית ומוסרית איתנה. נצטט את זכות העמים להגדרה עצמית, המעוגנת במגילת האו״ם ובשתי האמנות הבינלאומיות בדבר זכויות האדם. העולם הכיר בזכות ההגדרה העצמית של העם הפלסטיני לפני עשורים; עתה אנו מגשימים פלח ממנה, בייחוד עבור קהילתנו שספגה את הקשה מכל. נישען על סעיף 4 של הצהרת האו״ם על זכויות העמים הילידיים (UNDRIP) כדי לדרוש הכרה בינלאומית במעמדנו האוטונומי כעם ילידי, שממנו נובעת מידה של ממשל עצמי. לא נקבל השגות שלפיהן הדבר מקעקע משא־ומתן עתידי; ההפך הוא הנכון, משאים־ומתנים אמיתיים מתאפשרים רק כאשר עמנו חי, בטוח וחופשי, דבר שהאוטונומיה מבטיחה. ואם יידרש, נשאף להחלטת עצרת כללית של האו״ם המכירה בזהותנו ההיסטורית כתֶבֶת שבטית ותומכת בזכותנו לאוטונומיה (גם אם איננה מחייבת, היא יוצרת תקדים).
ולבסוף, אנו מדגישים: אוטונומיה היא בראש ובראשונה שימור חיים, תרבות וקשר לאדמה. זהו המענה הטבעי לעשורים של רצח־עם ואתנוציד. כאשר ראה העולם עמים ילידיים באמריקות או באוסטרלזיה מתקרבים להכחדה, התשובה הייתה להכיר להם טריטוריות וזכויות אוטונומיות. איננו דורשים פחות. שבט אבימלך יהיה לשומר מורשת ילידית של ארץ הקודש, יגן על אתרי הארכאולוגיה והמורשת האבותית שלנו, ישמר את האופי הכנעני של השבט, ויוודא שכל ממשל בשטחנו יכבד את הארץ ואת חכמת האבות. כך, הממשל האוטונומי שלנו יהיה גם שירות למורשת האנושית, לא רק לעצמנו.
רצח העם והדיכוי השיטתי הוכיחו מעל לכל ספק כי שבטנו חייב למשול בעצמו כדי לשרוד ולשגשג. זכויותינו ההיסטוריות כבני כנען מקנות לנו את הלגיטימציה; הדחיפות ההומניטרית מקנה לנו את ההכרח; והמשפט הבינלאומי מספק את המסגרת לתבוע זאת. בהקמת ממשל אוטונומי אנו משיבים את קולנו וסוכנותנו, מכריזים שלא נירצח בשתיקה ושלא נחיה ונמות על־פי חסדו של הפולש. תחת זאת, נתווה את דרכנו קדימה, בארצנו, כקהילה מובחנת וחופשית. כך נכבד את אבותינו ונעניק תקווה לדורות הבאים.
גיוס השבט לצדק ולהכרה
הניתוח והראיות שלנו מובילים למסקנה אחת שאינה משתמעת לשתי פנים: שבט אבימלך חייב להתאחד ולפעול כעת, גלובלית ואסטרטגית, כדי להבטיח את זכויותינו ואת הצדק לעמנו.
איננו יכולים להרשות לעצמנו עוד ייאוש או פסיביות. ברוח אבותינו ש״חצו אין־ספור סערות לאורך ההיסטוריה״, גם אנו נתגבר על חשכת ההווה באמצעות פעולה קולקטיבית. פרק סיכום זה מפרט קריאות־פעולה ברורות ומפורשות לכל בני השבט באשר הם, מפת־דרכים לארגון פנימי, לדרישת הכרה, ולהשקת מאמצים מתואמים בזירות המשפטית, הפוליטית והשורשית־עממית. אנו משמיעים את הקריאות בגוף ראשון־רבים, קול מאוחד של ״אנחנו״ ו״שלנו״, משום שכל אחת ואחד מאיתנו הוא חלק מן התנועה הזאת, וביחד, אנחנו הפתרון.
1. להקים מועצת שבט עולמית ורשת אחדות
אנו קוראים לכל בני ובנות שבט אבימלך ברחבי האזור ומעבר לו להתכנס ולהקים מועצת שבט עולמית כגוף ההנהגה הייצוגי שלנו. המועצה תורכב מזקני שבט מכובדים, נציגי ונציגות צעירים, מקצוענים ופעילי/ות תנועה, תצלום־מיקרו של הכישרון והנחישות של קהילתנו. מנדטה יהיה לתאם את האסטרטגיה שלנו ולדבר בקול אחד מול ממשלות וארגונים בינלאומיים. נקיים התייעצויות דמוקרטיות (מקוון ובמקום־מפגש כשאפשר) כדי לבחור או לאשרר חברי מועצה שהוכיחו מחויבות לשבט. עם הקמתה, מועצת השבט העולמית תתכנס בקביעות (בכלי תקשורת מאובטחים) כדי לבצע את משימות הפעולה במסמך זה. היא גם תקיים זיקה עם שבטים פלסטיניים וילידיים אחרים כדי לבנות בריתות. באופן קונקרטי, אנו מטילים על המועצה לפעול מיידית להשגת הכרה רשמית בשבט אבימלך כעם ייחודי, בין אם באמצעות הכרה של האו״ם במעמד ילידי, ובין אם על־ידי מדינות ידידות. להכרה יש כוח, שכן היא מאמתת את זכויותינו ומגינה עלינו במשפט הבינלאומי. כל בת/בן שבט יכול/ה לסייע באיתור ובקשר עם דמויות השפעה בארצו/ה שעשויות לתמוך (חברי פרלמנט, נציבי זכויות אדם וכד׳). הצטרפו או הקימו ״סניפי אבימלך״ מקומיים בעירכם, שידווחו למועצה העולמית ויפעלו להעלאת מודעות ולשדולה מקומית. יחד ניצור רשת בלתי־נשברת שתבטיח שאיש/ה לא יעמוד/תעמוד לבד, ושיוזמותינו מסונכרנות ברחבי העולם.
2. לתעד, לתעד, לתעד, ולהגיש ראיות
אנו קוראים לעמנו, ובייחוד לבעלי/ות מומחיות משפטית, עיתונאית או מחקרית, לצאת במבצע איסוף־ראיות רחב־היקף. עלינו להוסיף ולתעד כל אירוע של זוועה, דיכוי והסתה שזוהו בדו״ח זה, מפאלסטין ועד התפוצות. יש לראיין עדי ראייה (בהסכמתם/ן ובהגנתם/ן), לשמר מסמכים, לקטלג סרטונים ותמונות. אנו מפצירים בבקיאים/ות בטכנולוגיה להקים ארכיון דיגיטלי מאובטח (עם גיבויים) לכלל הראיות. זהו תנאי קריטי לתקשורות שלנו לבית הדין הפלילי הבינלאומי (ICC) ולצעדים משפטיים נוספים. נאסוף גם ראיות למנגנוני התיאום: למשל, צילומי־מסך של הודעות צנזורה מהרשתות החברתיות, מסמכים דלופים של עבאס, משפחתו והמעגל הפנימי בפגישות עם ישראל וכל אויב־עצמי אחר של העם הפלסטיני (אם יקומו חושפי־שחיתויות אמיצים), רשימות ביקורי בכירים בבירות בתקופת הרצח־עם, וכד׳. כל טענה חייבת ראיה, וכל ראיה צריכה להיות כשירה להצגה בבית משפט או לכלי תקשורת. כדי לסייע, אנו מבקשים מעורכי/ות־דין ומעוזרי/ות משפט שבשבט להקים ״כוח־משימה לצדק״ תחת המועצה העולמית, אשר ירכז תקשורות לפי סעיף 15 ל־ICC כמתואר. העיתוי הוא כעת, חקירת ה־ICC בעניין פלסטין מתנהלת; הוספת עבירת רצח־עם וחשודים חדשים תלויה בראיות. אם את/ה עד/ה או ניצול/ה בעל/ת מידע, פנו בערוצים המאובטחים שלנו (שהמועצה תקים) כדי לשלב את עדותכם/ן. בהשתתפות במבצע הראיות, כל אחד/ת מאתנו הופך/ת לנאמן/ת האמת, כדי שהעולם לא יוכל לטעון בעתיד ״לא ידענו״.
3. ליזום תקשורות ל־ICC והגשות משפטיות
לפי המסגרת דלעיל, אנו קוראים לאנשי/נשות המשפט של שבטנו ולשותפינו להגיש באופן רשמי את התקשורת הראשונה לתובע ה־ICC לפי סעיף 15 עד סוף 2025. זה יהיה מעשה היסטורי, שבט אבימלך עצמו דופק על דלתות האג, נושא עדות למען השהידים והשהידות שלנו. התקשורת תהיה מקיפה ומוערת־בשוליים בהרחבה, עם מראי מקום וראיות לעבירות. נציין במפורש שמות יחידים שאנו מבקשים להעמידם לדין (למשל, בעלי תפקידים וכל שחקן שיש לנו בסיס סמכותי ביחס אליו). עם ההגשה, נפיץ ברבים: מסיבות עיתונאים, פרסומי מדיה וקמפיינים ברשת המדגישים שהבאנו את ענייננו לבית המשפט הגבוה ביותר. בכך נלחץ על ה־ICC ונעורר דעת קהל, נמסגר אותנו לא רק כקורבנות אלא כמי שרודפים צדק באופן פעיל. נתאם גם עם ארגוני זכויות־אדם תומכים (שכבר הגישו דוחות דומים) כדי לחתום־במשותף או לתמוך פומבית, להגדיל משקל. במקביל ניערך בתוכניות גיבוי: הגשות בבתי משפט לאומיים במדינות שיש להן סמכות בעבירות מלחמה (למשל, אם עבריין יגיע לשטחן). עורכי/ות הדין של שבטנו במדינות שונות יובילו זאת. הגיע הזמן להפוך את חיי העבריינים ומסייעיהם ללא־נוחים; אם יחששו ממעצר בחו״ל, זהו מִדַּת צדק. בנוסף, נזמין אנשי/נשות אקדמיה לכתוב חוות דעת, מאמרי דעה ומכתבים פתוחים התומכים במהלך ה־ICC שלנו ומדגישים מסייעים (למשל: ״משפטנים קוראים ל־ICC לחקור את תפקיד סעודיה או ארה״ב בעבירות בעזה״), אלה יוצרים הד תקשורתי. לסיכום: להביא את המאבק לאולמות המשפט וליומני העולם. כל שחקן מסייע צריך לדעת, אנחנו באים באמצעות החוק, מצוידים בראיות ובסמכות מוסרית.
4. להשיק את ״קרן הצדק של אבימלך״ למאמץ משפטי והומניטרי
הפלטפורמה חותרת להקמת ״קרן הצדק של אבימלך״, קרן ייעודית התומכת גם במאבקים המשפטיים שלנו וגם בצרכים ההומניטריים המיידיים של בני שבט. הקרן תרכז תרומות מבני שבט, ידידים וכל תומך/ת או בעל/ת ברית. ניהול הכספים יתבצע בשקיפות בידי ועדת הכספים של המועצה העולמית. בזירה המשפטית, הקרן תישא בעלויות כגון שכירת עורכי/ות־דין או חוקרים/ות בינלאומיים/ות, אגרות, נסיעות עדים/ות ומתן הגנות למאוּיָמים/ות. בזירה ההומניטרית, הקרן תעניק סיוע ישיר למשפחות שנמחצו מרצח־העם (טיפול רפואי, סיוע טראומה, שיקום בתים). בשילוב זה אנו מראים לעולם שצדק ורווחה הולכים יחד, אנו רודפים אחר אחריות ובו־בזמן מטפלים בפצועים. אנו מבקשים מכל המסוגלים/ות: תרמו כפי יכולתכם/ן, יהיו אלה 10 פילס, 10,000 או מיליון, למאמץ המשותף. מי שלא יכול/ה לתרום כסף, יתרום/תתרום זמן או מיומנות; התנדבו לארגן גיוסי תרומות, פנו לעמותות, כתבו בקשות מענקים. אפשר שאקרנות מסוימות או רשתות עסקים בתפוצות יאמצו יוזמות. קיומה של הקרן הוא גם מסר: אנו משקיעים בעתידנו, לא ממתינים למושיעים. כאשר נשיג אוטונומיה, הקרן תוכל להתפתח לקרן פיתוח לאומית לכל השבטים הבדואיים הילידיים של פלסטין. כעת, תפקידה להזין את מנוע הקמפיין, להבטיח שלסנגורים/ות ולעורכי/ות הדין שלנו יש משאבים להיאבק, ולמשפחות הנפגעות ביותר יש סעד כדי לשרוד ולהצטרף למאבק.
5. התארגנות שורשית: הפגנות, קמפייני מודעות וביקוטים
אנו קוראים לכל בני ובנות השבט ולתומכים ברחבי העולם להצטרף לפעילות שורשית מתמשכת כדי להזיז דעת קהל ולהפעיל לחץ על ממשלות. קולנו ברחוב וברשת חייב להדהד, כנגד האפלה והשקרים של מדיה בשליטת המערב ו־GCC. ארגנו הפגנות המוניות ומשמרות־זיכרון מול שגרירויות מדינות שותפות לרצח־העם בעמנו (למשל, ארה״ב, סעודיה, איחוד האמירויות) ומול משרדי האו״ם. תַזמנו הפגנות בתאריכים מפתח, כגון יום השנה להפצצת בית־החולים אל־אהלי או יום הזיכרון הפלסטיני לנכבה, למקסום האפקט. באירועים הללו, הניפו לא רק דגלי פלסטין אלא גם סמלי השבט (סמל השבט או דגל שבטי) כדי להבליטנו. קראו בקול אחד לצדק ב־ICC ולהכרה באוטונומיה שלנו. הפלטפורמה תספק ערכות־מחאה עם סיסמאות ודפי־מידע מתוך התדריכים שלנו. חשוב: שמרו על הפגנות שקטות ומכובדות, כל אלימות תשרת את מתנגדינו.
בד בבד, עלינו לנהל קמפיין מודעות, במיוחד כלפי מי שנשבו בקסם דיסאינפורמציה. כל בת/בן שבט, עיתונאי/ת אזרח/ית: שתפו ראיות מאומתות שלנו ברשתות, אתגרו נרטיבים כוזבים בתגובות, ארחו/ארחוּ מפגשי־לימוד באקדמיה ובקהילה. ניכול ליצור סרטונים קצרים וגרפיקות המסכמים כל אחד מ״10 מנגנוני התיאום״ לחינוך הציבור הרחב איך מדוכאת סוגייתנו. השתמשו באמנות ובתרבות: משוררות ומשוררים, אמנים/ות ומוזיקאים/ות שלנו ייצרו יצירות על סיפור השבט, קושרות חוסן עתיק להתנגדות עכשווית, ויפיצו אותן גלובלית (הלב נפתח למקום שבו הנתונים לבדם לא תמיד). נשקול ״מסע אמת אבימלך״, משלחות של ניצולי/ות רצח־עם וזקני/ות שבט לנאום במדינות שונות (כנסיות, מסגדים, פרלמנטים, מדיה) על מה שאירע ולמה נחוצה אוטונומיה. אין דבר שמזיז בני אדם יותר מעדות אישית של סבל ותקווה.
לבסוף, אנו קוראים לביקוטים וקמפייני משיכת השקעות נגד חברות ומוסדות המסובכים בדיכוי וברצח־העם בארצנו. זהו, למשל, לזהות את חברות הטכנולוגיה האמריקאיות המצנזרות אותנו ומפעילות טכנולוגיה הפוגעת בעמנו, או את קבוצות השדולה המקדמות נורמליזציה של רצח־העם, ולקרוא להן לספסל הציבורי. עודדו אנשי אקדמיה להחרים כנסים במדינות ש״מדכאות״ את מחאותינו (כהצהרה), או צרכנים להחרים מוצרי חברות המספקות פצצות המוטלות על ילדינו. טקטיקות של אי־שיתוף פעולה כלכלי וחברתי מפעילות לחץ על האינטרסים שמאחורי מנגנוני הדיכוי. כל בת/בן שבט יכול/ה להשתתף, משינוי הרגלי צריכה ועד הובלת קמפיין במקום העבודה או באוניברסיטה למשיכת השקעות מפשעי מלחמה בפלסטין.
באמצעות פעולה שורשית בלתי־מרפה נשחק את עמודי הנרטיב הכוזב ונבנה גל־עממי של סולידריות. זכרו: גם אם ממשלות כושלות, העמים, מרגע שיודעו, ניצבים לצד המדוכאים. תפקידנו ליידע ולהשְׁרֵא. כאשר אזרחים פשוטים במדינות שונות יתחילו לקרוא למנהיגיהם לתמוך במהלכי ה־ICC שלנו או באוטונומיה, החישוב הפוליטי ישתנה. לכן, כל שלט שמונף, כל ציוץ שנשלח, כל שיחה עם שכן, הם מעשה של בניין השבט שלנו.
6. דרישת הכרה באוטונומיה והיערכות לממשל עצמי
אנו קוראים לבני ובנות השבט לפעול בלובי אקטיבי ולעבוד למען הכרה רשמית בזכותנו לממשל עצמי אוטונומי בתחומי מורשת אבותינו. בעוד שהמועצה העולמית תטפל בדיפלומטיה ברמת־העל, לכל אחד ואחת יש תפקיד: אם יש לכם קשרים לפוליטיקאים מקומיים או לגופי זכויות ילידים, חנכו אותם לגבי מעמדו הייחודי של שבטנו ובקשו את תמיכתם הפומבית. לדוגמה, ייתכן שמדינות סימפתטיות באמריקה הדרומית או באפריקה יוכלו, בעידוד בני התפוצות שלנו שם, להעלות הצעת החלטה באו״ם או להעניק הכרה סמלית בשבט אבימלך. כוח־המשימה לשדולה פוליטית (שיוקם בידי המועצה) יספק דפי מסרים ותיעוד היסטורי לשיחות הללו.
בד בבד, עלינו להכין את תשריט־היסוד: איך יתפקד הממשל האוטונומי שלנו בפועל. אנו קוראים לחברי וחברות שבט בעלי ניסיון במַנְהָל, במִשְׂרָה ציבורית או בפיתוח להתנדב בצוותי עבודה שיגבשו תכניות עבור: מבנים מנהליים זמניים; סידורי ביטחון (משטרה קהילתית בשליטת השבט); פיתוח כלכלי לאזור אוטונומי; ושירותים חברתיים (חינוך, בריאות) המכבדים את תרבותנו. למעשה, נתחיל לנהוג כאילו האוטונומיה מגיעה, ונעצב אותה מן הקרקע למעלה. לכך שני יתרונות: זה מראה לעולם שאנו רציניים ובעלי מסוגלות (ובכך מגדיל את סיכויי ההכרה); וזה מאפשר שכאשר ייפתח חלון הזדמנויות (למשל, ואקום שלטוני או הסכם מדיני), נוכל להטמיע במהירות את הממשל שלנו ולא להילכד באלתור. כמו כן נתחיל במיפוי־קרקעות, זיהוי האזורים המרכזיים של תחומי השבט ההיסטוריים שאנו תובעים לאוטונומיה (תיעוד באמצעות מפות ורישומי מקרקעין). צוותי המחקר ההיסטורי שלנו יכולים לסייע כאן, על־ידי הצלבת מפות השבט עם הבעלות המודרנית. תוצרים אלו יזינו את הדרישה הפוליטית שלנו: שטחים (או רשויות מקומיות) ספציפיים שבהם השבט מבקש משטר של שלטון־עצמי.
אנו קוראים גם לעמנו לתמוך באחיותינו ואחינו בשטח במימוש הממשל העצמי. לבני שבט שעדיין חיים בכפרים תחת כיבוש: התחילו להקים ועדות מקומיות שיוכלו בעתיד להשתלב במנהל אוטונומי. כבר כיום יש יישובים שבהם ועדות מוניציפליות עצמאיות מנהלות ענייני אזרחים; אנו מעודדים זאת, בהנחיית השבט, כפרוטוטיפ לאוטונומיה, כולל הקמה הדרגתית של ממשל מקביל.
בזירה הבינלאומית, ככל שקולנו להכרה יגבר, נבקש טריבונל או ועדת בדיקה לבקר באזורים שלנו ולהעריך את זכותנו לממשל עצמי. ייתכן ש־CARICOM (קהילת הקריביים) או האיחוד האפריקאי ישגרו משלחות בירור־עובדות אם נפעל מולם. כל שביב של הכרה, אפילו החלטה של מועצת עיר זרה התומכת באוטונומיה שלנו, מוסיף תנופה. לכן אנו מפצירים בפעילות יצירתית: למשל, לשכנע איגודי עובדים, ממשלות סטודנטים ומוסדות דת לאשר את זכותנו להגדרה עצמית כשבט אבימלך. אף שאישורים אלה סמליים, הם בונים נרטיב, ולבסוף מחלחלים אל מקבלי ההחלטות.
לסיכום, נהגו כמשני־גורל עתידנו, חשבו ותכננו כאילו האוטונומיה ממשמשת ובאה. כאשר אנו מתנהגים כעם חופשי, העולם מתחיל להתייחס אלינו כך. ואמנם, אנו עם חופשי ברוח ובזהות, כעת אנו דורשים את המסגרת הפוליטית לחיות כך בפועל.
7. לחזק סולידריות ומגנים נגד דיכוי
“איננו מוגדרים על־ידי הזהויות שהוטלו עלינו בידי הציונות או תומכיה האמריקאים והאירופים. תחת זאת, אנו כרוכים במורשת עתיקה החוצה גבולות לאומיים, פוליטיים ודתיים. דברים אלה מהדהדים ביתר עוצמה מתמיד בעקבות רצח העם.” – באגיס חסאנת אבו מועיליק
לבסוף, בעת שאנו מתניעים, אנו קוראים לכל בן ובת שבט לשמור זה על זו ולבנות סולידריות עם בעלי ברית, ולעצב מגן מגן סביב תנועתנו. יריבינו לא יישבו בחיבוק ידיים; הם עשויים להחריף מעקב, קמפייני הכפשה, ואפילו הטרדות משפטיות נגד פעילינו. לכן עלינו ליצור רשתות ביטחון: צוותי הגנה משפטית ערוכים להגן על כל בן/בת שבט שייעצר/תיעצר שלא כדין בשל פעילותו/ה (למשל, אם חברה בסעודיה או בצרפת נעצרת בגין פוסטים ברשת על פלסטין, הרשת שלנו חייבת להשיק מייד קמפיין לשחרורה). חלקו כלים לתקשורת מאובטחת והדרכות אבטחת־מידע בתוך השבט כדי לבלום ריגול או פריצות מקוונות. אם מי מחברי הקהילה חש/ה מאוים/ת, ועדת הסיוע של המועצה העולמית חייבת להגיב, עד כדי סיוע בהעתקת מקום במקרה הצורך. איש/ה אינו/ה עומד/ת לבד.
במקביל, נבנה בריתות מעבר לשבט. אנו מושיטים יד לכל הפלסטינים, עם אחד אנחנו, והמאמץ האוטונומי שלנו משלים את המאבק הלאומי, לא מתחרה בו. נבקש גם סולידריות משבטים ונָשִׁים ילידיים ברחבי העולם, מן האומות הילידיות באמריקה ועד האבוריג'ינים באוסטרליה, המבינים את מצוקתנו. רבים חוו ג׳נוסייד תרבותי ויכולים להציע הכוונה ותמיכה. נזמין את נציגיהם להצטרף לקריאותינו לצדק. בנוסף, נתחבר לבעלי ברית יהודים המתנגדים למעללי הציונות בארץ הקודש, לקולם (כגון קבוצות יהודיות המגדירות את מעשי ישראל כרצח־עם) יש משקל, והוא מסייע להפריך את הטענה המופרכת שאנו נגד יהודים, כאילו היהדות לא צמחה כאן, בחצר האחורית שלנו. שתקרין תנועתנו הכלה ועמידה עקרונית: אנו נגד דיכוי וכיבוש צבאי של משפחותינו, not נגד דת או עם כלשהו. כך ייכשלו ניסיונות להכתים אותנו כ״קיצונים״. הדגישו שלאירופים, יהיו בני איזה אמונה שיהיו, ולמדינות החסות הבריטית לשעבר בדרום חצי־האי ערב, אין כל זכות טענה לאדמתנו.
נחבור לקמפיינים מתואמים עם קואליציות רחבות נגד מלחמה וארגוני זכויות אדם. קמפיין שבט אבימלך לצדק ב־ICC ולאוטונומיה יכול להיות חוד־חנית שסביבו מתאגדים אחרים למען צדק ברחבי העולם. נעודד ארגונים אזרחיים לכלול את ראיותינו בדוחותיהם, ופעילים ברחבי הגלובוס לצטט את קריאותינו בהפגנות. ככל שהנרטיב שלנו חודר למיינסטרים, כך מתרחב הכיסוי הפוליטי לבכירים להיכנס בדיאלוג עמנו. זו תכליתה של הסולידריות: להפוך את ענייננו ללא־רק שלנו, אלא לדגל משותף לכל מי שעומדים נגד רצח־עם, קולוניזציה ודיכוי עם אחר.
לסיכום, קריאות־פעולה אלו הן מפת־דרכים להישרדות ולניצחון. אנו, פלטפורמת שבט אבימלך, מצהירים שלא נהיה עוד קורבנות פסיביים של ההיסטוריה, אנחנו נעצב את ההיסטוריה. בארגון פנימי ובפרישה החוצה; במאבק בבתי המשפט וברחבת הדעת־הציבור; בדאגה לאנשינו ובהעמדת הבוגדים לדין, אנו משיבים לעצמנו את זהותנו. תזכיר אסטרטגי זה לא נועד לנוח על המדף; הוא מסמך חי, תכנית שנאמץ, נעדכן וניישם יחד, החל מעכשיו.
לכל בן ובת שבט הקוראים שורות אלה: תפקידכם חיוני. אם את/ה סטודנט/ית, הקימו קבוצת קמפוס להפצת האמת הזאת ודחפו את האוניברסיטה שלכם להשקיע בצדק ולדחות שותפות עם המדכאים. אם את/ה הורה, למדו את ילדיכם את ההיסטוריה הכנענית שלנו ושִלבו אותם באירועי סולידריות. אם את/ה מקצוען/ית, נצלו את הרשת המקצועית להדהוד המסר בתחומכם/ן. אם את/ה במחנה פליטים או תחת כיבוש, דעו שהעולם ישמע את קולכם דרכנו; עשו מקומית כל שתוכלו כדי להחזיק מעמד עד שיגיע המזור. ובמיוחד אנו קוראים לצעירים ולצעירות: האנרגיה והיצירתיות שלכם יניעו את התנועה; קחו בעלות, חַדשו, והשתמשו בחוכמת־הרשת כדי לעקוף את הצנזורים.
נחתום במסר של אחדות: אנחנו שבט אבימלך. שרדנו כיבושים עתיקים; שרדנו את הנכבה; שרדנו רצח־עם. כעת, באחדותנו ובפעולתנו, נהפוך דיכוי לכוח. דם ילדינו זועק מן האדמה לצדק, ואנחנו נספק אותו.
יהא התדרוך האסטרטגי הזה למורת־דרך ולהבטחתנו: נאְרגן, נדרוש, נקַמְפֵּיין, ונשיג צדק, הכרה, ועתיד חופשי לשבטנו ולכל פלסטין.
בנחישות שאינה נרתעת, בסולידריות ובאמונה, אנו מתקדמים יחד,
באגיס חסאנת אבו מועיליק
המנהל הכללי
פלטפורמת שבט אבימלך
