ההשפעה המתוארת כאן נשענת על רישום של 128 קורבנות מזוהים. האבדות פרושות על פני ענפי משפחה מרובים (ולמרבית הקורבנות נרשמו מספרי זהות רשמיים), ודפוס התמותה המרוכזת בקיני־קרבה מצביע על פגיעה ברמת הקהילה. הפרופיל הדמוגרפי מלמד על פגיעה שיטתית ברציפות השבט: ילדים ובני נוער מהווים למעלה משליש מכלל המתים—שבעה תינוקות ופעוטות בני 0–2 (כ־5.5% מן הסך), עשרים ואחד ילדים בני 3–12 (16.4%), וארבעה־עשר בני/בנות 13–17 (10.9%). שלילת חייהם של 42 הקטינים (32.8%) גורעת חלק מהותי מעתידו המיידי של השבט: תלמידים, חניכים ודור המטפלים הבא של הקהילה. שלושים ושישה צעירים/ות בני 18–29 (28.1%) וארבעים ושניים מבוגרים בני 30–59 (32.8%) מרכיבים את רוב ההרוגים (60.9% בטווח הגילים 18–59—גיל העבודה). זהו הגרעין הנושא את השבט, מממן את החינוך ונושא בעול החובות היומיומיות; אובדנו מביא, באופן צפוי, לקריסה בהכנסות, ביכולת האפוטרופסות ובנגישות לחינוך עבור התלויים ששרדו. חמישה קשישים בני 60+ (3.9%) משלימים את התמונה. במונחים מעשיים, השבט איבד בעת ובעונה אחת את כושר העתיד, את פרנסתו בהווה ואת נושאי המנהג והזיכרון השבטי.
באגיס חסאנת אבו מועיליק
פורסם בתאריך 27 נוב׳ 2025
